שתי האהבות הגדולות שלי הן מוזיקה והיסטוריה. שמחתי לשמוע שגם אחד האומנים האהובים עלי, איגי פופ, חובב מושבע של היסטוריה. את המאמר שכתב איגי פופ על הספר “שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית” שכתב אדוארד גיבון במאה ה-18, תרגם מאנגלית לעברית ליעד עיני ושלח לי אותו. כל כך נהניתי שחשבתי שראוי שנעלה אותו גם כאן. קריאה מהנה…
———————————————————————————————————————————————————–
ב-1982, בעודי מבועת מהרוע, השעמום והשחיתות ששרו על קיומי, בעודי יוצא לסיבוב הופעות באזור הדרומי של ארה”ב, מנגן רוק אנד רול ומשתגע בפומבי, רכשתי עותק מקוצר של “שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית” (תרגום של דרו סונדרס, הוצאת פינגווין). גדולתו של הנושא משכה אותי, כמו כן גם הדיוקן של הסופר אדוארד גיבון, המככב על העטיפה הקדמית. הוא נראה כמו ברנש כבד.
בהיותי מעורה בפוליטיקה, במשך הרבה זמן קראתי ביוגרפיות של דמויות עקשניות – היטלר, צ’רצ’יל, מקארתור, ברנדו – עם פרופילים עצומים, וגם נהניתי מספרים על מלחמות ותחבולות פוליטיות, שיכלתי לקשר את הפעולות המתוארות בהם למצבים אליהם נכנסתי בעסקי המוזיקה, שלא עוסקים במוזיקה בכלל, הם יותר כמו דמי שכירות מטעם אנשי דת.
הייתי קורא בהנאה בסביבות ארבע בבוקר, עם הסמים שלי וויסקי במוטלים זולים, אישיויות וערכים, המגיעים לקצם על במות עתיקות בידי קהלים וולגריים, המובלים על ידי דמויות ארכיטיפיות ענקיות. וזה היה הסוף של הזה. או ככה לפחות חשבתי.
אחד עשר שנים אחר כך, עמדתי בחדר רעוע אך אלגנטי באחוזה נרקבת בניו אורלינס, והקשבתי ליצירה מוזיקלית זרה לאוזניים שלי שמשכה אותי חזרה לרומא העתיקה וזימנה את הרוחות הללו להתמזג עם הטיפוסים המבחילים, המזויפים והמצחיקים של השוורצקופים, שוורצנגרים והשרטונים של הכסף ומיתוסי השרירים האמריקאיים. מתוכי נשפך מידע שלא היה לי מושג שידעתי בכלל, שנשמר בתוך מונולוג מאולתר שקראתי לו “Caeser”.
כשהקשבתי לו, נשפכתי מצחוק בגלל שזה היה כל כך נכון. אמריקה היא רומא. וודאי, למה שלא תהיה? שורשי כל החיים והמוסדות המערביים כיום נמצאים אצל הרומאים ועולמם. כולנו ילדי הרומאים לטוב ולרע. החלק הכי טוב בחוויה הזו הגיע אחרי העובדה – אשתי קנתה לי מהדורה יפיפייה בשלושה כרכים של ההוצאה המקורית והלא מקוצרת של “שקיעתה ונפילתה”, ומאז הכבוד והתענוג היו כולם שלי כשאני נהנה מהשפה הנפלאה, הארגון והמרחב של יצירת המופת הזו.
הנה כמה דברים שהפקתי מהקריאה:
1. אני מרגיש הקלה גדולה בידיעה שהיו אחרים שחיו ומתו וחשבו ונלחמו לפני כל כך הרבה זמן; את משקל רודנותו של ההווה, אני מרגיש פחות.
2. אני לומד הרבה על הדרך בה החברה שלנו באמת עובדת, בגלל שמקורות המערכות – הצבאית, הדתית, הפוליטית, הקולוניאלית, הארכיאולוגית, הפיננסית, כולן נבחנות בראשוניותן. קיבלתי פרספקטיבה.
3. השפה בה הספר נכתב עשירה ושלמה, השפה כיום לא.
4. אני מגלה כמה מעט אני יודע
5. אני חווה השראה מכוח הרצון וההשכלה של גיבון שכבלו אותו ליצירה שתהליך כתיבתה נמשך 20 ויותר שנים. הבחור נתקע על דברים. אני מעודד כל אחד שרוצה לחיות חיים מלאים על כדור הארץ ליהנות מהעולם הקדום העתיק והיפיפה.
