Let It Bleed הוא אלבום מכונן של הרולינג סטונס, שיצא ב-1969, ולעתים קרובות נחשב לאחת היצירות הטובות ביותר שלהם. האלבום מציג את האבולוציה של הלהקה משורשי הבלוז רוק המוקדמים יותר לסגנון מגוון ואקלקטי יותר, חובק השפעות של מוזיקת קאנטרי, פולק וגוספל, ומייצג סטייה משמעותית מהסאונד הקודם שלהם, המשקף את הצמיחה והניסויים המוזיקליים של הרולינג סטונס. גם אלבום זה מאופיין בצליל הרוק בלוזי שלו, אך כולל ז’אנרים נוספים ושילוב של יצירות מקוריות וגם קאברים, ביניהם השיר Love Is Vain שבוצע במקור על ידי זמר הבלוז רוברט ג’ונסון, המציגות את יכולה של הלהקה לפרש מחדש שירים קלאסיים בסגנון מיוחד. הלהקה התנסתה במגוון כלי נגינה ועיבודים, כולל גיטרת סלייד, מפוחית, פסנתר וקולות רקע בהשראת גוספל, אשר הוסיפו עומק לצליל. אחד החידושים של האלבום הוא שילוב אלמנטים מז’אנרים מוזיקליים שונים, ביניהם קאנטרי, גוספל וסול. ניסויי מיזוג ז’אנרים אלו עזרו להרחיב את הפלטה המוזיקלית של הלהקה ותרמו לסאונד המגוון והדינמי של האלבום.
עטיפת האלבום היא אחת העטיפות האייקוניות בקרב אלבומי הרוק. על הכריכה הקדמית ניתן לראות דגמים זעירים של חברי הלהקה ‘מופיעים’ על גבי העוגה, שעוטרה בצורה מפוארת על ידי השפית, ‘דיליה סמית’, היום אחת השפיות המוכרות בבריטניה ובעולם, אשר התבקשה להכין עוגה צעקנית ומוגזמת ככל שניתן.
האלבום כולל כמה שירים מפורסמים ומשפיעים שהפכו לקלאסיקות ברפרטואר של הרולינג סטונס, ביניהם Gimme Shelter אשר נחשב לאחת מהרצועות האייקוניות ביותר של הלהקה, כאשר תחושת הבהלה והנבואה של השיר לוכדת את הרוח הסוערת של סוף שנות ה-60, המשקפת את התסיסה החברתית והפוליטית של התקופה. רצועה בולטת נוספת היא ההמנון You Can’t Always Get What You Want שמורכב למעשה משני אקורדים בבתים ואקורד נוסף בפזמון, מה שכביכול הופך אותו לשיר בסיסי אך הוא נמשך כשבע דקות אשר נפתחות במקהלת א-קפלה, ממשיך לווריאציות נוספות של אותה המנגינה, ונסגר במעין קליימקס בו כל החלקים מתחברים לאחד – מה שהופך את השיר לאחת מהיצירות הבולטות מבחינת העיבוד המוזיקלי.
