אי שם בקריות אשר בצפון, רחוקים מתל אביב והמרכז הבוהמי שנות אור, הגיחה להקת “בנזין” שהייתה להצלחה אדירה והוכיחה למרכז, כי גם משולי הארץ, יוצרים מאזורים שלא היו מזוהים עם רוק, יכולים ליצור מוזיקת רוק עוצמתית וגדולה מהחיים. “בנזין” שהוקמה בתחילת שנות השמונים, לא הייתה טירונית בשדה המוזיקה. הלהקה היא למעשה גלגול של להקה קודמת ושמה “ברקת”. את ברקת הקימו הגיטריסט יהודה פוליקר והקלידן מיכה שובל בשנת 1975 שניהם יוצאי להקת הנמרים. הלהקה נהגה לנגן בחתונות ואירועים בעיקר גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. בשלב כלשהו פוליקר צרף את הבסיסט בנג’ו קמחי להרכב ואחרי תקופה בה התחלפו נגנים באופן תכוף, צורפו ללהקה המתופף אלי חדד והגיטריסט יחיאל “קיטש” אמסלם ורביעיית ברקת התקבעה סופית. במהלך התקופה ובמקביל להופעות באירועים פרטיים, הלהקה הייתה מקדישה במהלך השבוע מספר ימים בכדי לעבוד על חומר מקורי משלהם.
פוליקר שהיה גם הסולן והלחין את רוב החומרים של הלהקה, זכה להזדמנות פז כשהוזמן להיות גיטריסט בהרכב של צביקה פיק. סיבוב ההופעות המצליח חשף את פוליקר לראשונה לזוהר ולאור הזרקורים והחזיר אותו ל”ברקת” עמוס שאיפות להצליח עם הלהקה. במהלך תקופה זו, הוא פוגש את יעקב גלעד, מפיק נודע שכבר היה בעל מוניטין כשעבד עם אמנים כמו יהודית רביץ. גלעד ששמע את הקלטת שהביא לו פוליקר, היה בהלם טוטאלי מהסאונד של הלהקה והיה משוכנע כי לא מדובר בלהקה ישראלית. הגעתו לחזרות ולהופעות הלהקה, הבהירו לו כי עליו לקחת את הלהקה תחת חסותו ולהצעיד אותה קדימה. עם גלעד בתמונה, הסאונד של הלהקה התגבש והתמקצע עוד יותר, בנוסף הוא גם הפך לכותב המילים לשירי הלהקה, וגם זה שהציע לשנות את שמה של הלהקה לשם פשוט וקליט יותר. כך הפכה “ברקת” ל”בנזין”.
תוך זמן קצר ניגשו חברי הלהקה לעבוד על אלבומם הראשון. אחרי שנים של עבודה מאומצת וניסיון רב כנגנים, מימשה הלהקה את שאיפותיה כשהיא מקליטה את החומר שברובו הולחן ע”י פוליקר ונכתב על ידי גלעד, מלבד השיר “גשם” שהולחן ע”י אמסלם. חברי הלהקה באותה תקופה עבדו בעבודות שונות וכדי להתפרנס ובשלב כלשהו עברו לגור בתל אביב, כחלק מהתוכנית לזכות בהצלחה. רחוקים פיזית ותרבותית מהקריות וכשחלק מחברי הלהקה כבר הגיעו לגיל 30, הוציאה הלהקה את הסינגלים הראשונים שלה “חופשי זה לגמרי לבד” ו”יום שישי” שהפכו ללהיטי ענק וסללו את הדרך לתחילת הקריירה. באחד באוגוסט, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, יצא אלבומה הראשון של הלהקה “24 שעות”.
האלבום הפך להצלחה אדירה עם יציאתו ומכר אלפי עותקים. “יום שישי”, שקטף את המקום הראשון במצעד השנתי של רשת גימל באותה השנה, הפך להיות אהוב במיוחד על ידי חיילים שלחמו בלבנון. האלבום היה בדיוק חלק מתופעה תרבותית בה הרוק בארץ החל לצבור תאוצה ולהפוך אהוד ומקובל. בניגוד למי שנחשבו מתחריהם האמנותיים “תיסלם”, “בנזין” היו בעלי שירים עם אווירה כבדה יותר שעסקו בנושאים שונים כמו בשיר “חיפה תל אביב” שדיבר על פערים וקושי תרבותי בין הצפון למרכז שחוותה הלהקה עם מעברה מהקריות לתל אביב. על אף זאת, זכתה הלהקה בהצלחה אדירה עם תארים כמו “להקת השנה” ותחילת סיבוב הופעות מצליח.
על אף ההצלחה הגדולה והתהילה, עם הגשמת החלום לפרוץ החוצה ושכבר נראה היה כי העבודה הקשה סוף כל סוף השתלמה, חברי הלהקה לא קצרו את הפירות מההצלחה המסחררת כשלא ראו כסף מן ההופעות. הניהול הכלכלי הכושל הוביל את “בנזין” לקשיים כלכליים כשחבריה חוזרים לגור בקריות ועובדים בעבודות שונות ומזדמנות כשחלקם כבר נשואים עם ילדים. בנוסף לכך, התלוו גם חיכוכים בעקבות חילוקי דעות אמנותיים. אמסלם שהלחין שלושה שירים לאלבומה הבא של הלהקה והיה אמור לשיר אותם, התבשר כי השירים צריכים להיות מושרים ע”י פוליקר שהיה לפנים של הלהקה. בעקבות זאת, ירדו שניים מן השירים שכתב בתהליכי העבודה ואמסלם עזב את הלהקה. השלישייה שנותרה, הוציאה את אלבומה השני של הלהקה, “משמרת לילה”, ב-1984. על אף שהאלבום כלל להיטים אהובים כמו שיר הנושא “משמרת לילה”, “בית משותף” ו”פנים אל מול פנים” הוא לא הצליח כמו קודמו והורגשה בו דלות בצליל הלהקה שביחס לאלבום הקודם שהיה עצום וגדול יותר.
עם צאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מצליח תדמיתית אם כי הרבה פחות מסחרית. כשהם מוציאים את הסינגל האחרון שלהם “התחלה חדשה”, הלהקה כבר הייתה בסוף דרכה על אף שלא יצאה הודעה רשמית על התפרקותה. עם תחילת העבודה של פוליקר וגלעד על האלבום הסולו הראשון “עיניים שלי” ותחילת הקריירה של פוליקר כמפיק מוזיקלי, היה זה מובן לכולם כי זאת גם סופה של “בנזין”. פוליקר וגלעד המשיכו הלאה אל עבר יצירת רוק אחר. פחות אופטימי, פחות קצבי יותר כאוב ומלנכולי ועם חזרה לשורשיו של פוליקר, המוזיקה היוונית. למרות שפוליקר הפך ליוצר אהוב ופופולרי בזכות עצמו, עדיין להקת “בנזין” מעולם לא נשכחה כפתיחת קריירה מפוארת, עם שני אלבומים גדולים שהניבו כמה מהלהיטים הגדולים והיפים ביותר בפסקול הישראלי שגם כיום מושרים באהבה על ידי מאזינים.