החברים של נטאשה הפציעו בשמי הרוק הישראלי בסוף שנות ה-80. הלהקה יצרה תוך מספר שנים בודדות שלושה אלבומים שהפכו לנכסי צאן ברזל ברוק הישראלי. שירים רבים של הלהקה זוכים לפופולריות חוצת דורות וביניהם “על קו הזינוק” , “עוד נגיעה” , “נאמר כבר הכל” ו “עכשיו אני” . הלהקה מציגה שיתוף פעולה יצירתי בין מיכה שטרית לארקדי דוכין שנחשב לאחד משיתופי הפעולה הפוריים במוזיקה העברית. עוד בזמן פעילותה של הלהקה הספיקו השניים לתרום עיבודים ויצירות לאומנים גדולים אחרים כמו אריק איינשטיין, נורית גלרון ולאה שבת. מתוך הלהקה פרצו גם קריירות הסולו הענפות של מיכה שטרית ודוכין שסיפקו גם הן מספר לא מבוטל של שירים שנכנסו ללקסיקון המוזיקה הישראלי.
בשנת 81 בהיותם בצבא נפגשו לראשונה ארקדי דוכין ומיכה שטרית ע”י חבר משותף שהפגיש ביניהם כדי לנגן יחד. איתם התקבצו גם מיקי הררי ושלמה אמקיס-קוזו שגרו באותו האזור. ארבעת חברי הלהקה הגיעו ממשפחות קשות יום, כך שבשנותיה הראשונות, התגוררו חבריה יחדיו בצפיפות וחיו מהיד לפה. בתחילת דרכם נקראו “ספטימה 5” והופיעו בעיקר בצפון הארץ, שם שינו את שם הלהקה ל “החברים של נטאשה” לאחר ששטרית צפה בתמונות של הוריו של דוכין בצעירותם בברה”מ. בשנת 86 עברו להתגורר בתל אביב והשתכנו בשלב מסוים בבית המחסה של יעקב חביב בדירת חדר. נקודת המפנה חלה בשנת 88 עת הופיעו ב “עיר הנוער” בתחרות להקות צעירות וזכו במקום השלישי. דני בסן ויזהר אשדות נכחו בתחרות והמליצו עליהם למנכ”ל הד ארצי – חברם מלהקת “תיסלם” ,יאיר ניצני, להחתים אותם על חוזה הקלטות.
אלבומם הראשון “החברים של נטאשה” שוחרר בשנת 89. תחילת תחת הפקתו של לואי להב ובהמשך נכנס לתפקיד יזהר אשדות שהפיק את האלבום במלואו. האלבום נמכר היטב, והלהקה זכתה לראשונה לתהודה בציבוריות הישראלית. המילים בשירים כמו “זקוק לך” ו “מלנכולי” מיצבו את דוכין ושטרית כיוצרים רציניים ומלנכולים. בנוסף, בשנת 1990, יצא סרטו התיעודי של הבמאי אשר טללים אשר עסק בלהקה, במטענם הרגשי הפרטי ובהיסטוריה של כל אחד מחבריה תוך שהוא עטוף בפסקול שירי האלבום.
אלבומם השני “שינויים בהרגלי הצריחה” יצא בשנת 91 בהפקה ראשונית של דניאל תמיר ובהמשך של יוסי אלפנט שהקליט עם הלהקה את האלבום ונפטר מעט לפני יציאתו. האלבום זכה להצלחה רבה ושיריו הפכו ללהיטים גדולים. באלבום זה הציגה הלהקה התפתחות מוזיקלית במורכבות עיבודי השירים תוך שהיא שומרת על סגנון כתיבת המילים העמוק והייחודי לה. ע
אלבומם השלישי והאחרון “רדיו בלה בלה”, יצא כאלבום כפול בשנת 94 והוא מהווה עליית מדרגה נוספת בהצלחתה המסחרית והאמנותית של הלהקה. האלבום הוא אופרת רוק שאפתנית שמציגה את תחנת הרדיו הפיראטית “רדיו בלה בלה” ממנה משדר מגיש בודד בעל פיצול אישיות לארבע דמויות מרכזיות. האלבום שאב השראה מאופרות הרוק של Pink Floyd ו-The Who.
הצלחת האלבום השלישי הובילה לסיבוב הופעות שנמשך כשנתיים, במהלכו התפרצו מטענים רגשיים ומאבקי אגו בין החברים ובמיוחד בין שטרית לדוכין, שהובילו את הלהקה לפירוק בשנת 96. דוכין פתח בקריירת סולו מוצלחת עוד בימי חברותו בלהקה ושטרית הוציא את אלבום הבכורה שלו ב-98. ב-2002 התאחדה הלהקה לסיבוב הופעות קצר ואופציית יצירת אלבום חדש הועלתה ונגנזה. בנוסף, נקלעה הלהקה למאבק משפטי ממושך מול חברת התקליטים הד ארצי שהסתיים בניצחון ובפיצוי כספי לזכותה בשנת 2008. עלייתה לכותרות הובילה את החברים לאיחוד נוסף ולכתיבת חומרים לאלבום חדש שנגנז שוב עקב חילוקי דעות בין שטרית לדוכין. מאז התאחדה הלהקה ב-2017 לציון 25 שנים ל “שינויים בהרגלי הצריחה” וב-2019 לציון 25 שנים ל “רדיו בלה בלה“.
