מדינת ישראל לא ידועה במיוחד כאחת שמגיבה לתופעות תרבותיות עולמיות בזמן. להקה אחת שכן פעלה במקביל לפריחת הרוק העולמי, “אחרית הימים” לא זכתה להצלחה בזמן אמת. “תמוז” שקמה ב-1974, כשהיא מוציאה אלבום יחיד שנתיים אחר כך, זכתה להצלחה יחסית שהפכה גדולה יותר לקראת סופה של הלהקה. עם פירוק הלהקה, ביקוש הקהל לרוק בארץ הפך גדול יותר והשפעתה של תמוז התבטאה לא רק ביחס לאותה התקופה, אלא גם בשני העשורים הבאים בהם הרוק הפך להיות ז’אנר מרכזי בישראל.
זרעי “תמוז” החלו לנבוט במוחו של מתי כספי, שרקם חזון בו הוא יקים סופרגרופ ישראלי ראשון, בהשפעת להקות בחו”ל כמו קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג. כספי כינס את שלום חנוך, אריאל זילבר ודני ליטני שכבר הכו שורשים במוזיקה הישראלית: לליטני היה ניסיון עוד כשהקליט שיר ראשון ב-1970. חנוך וזילבר היו גם הם בעלי רזומה מצליח לפני כן. חנוך במסגרת עבודתו עם אריק איינשטיין, וזילבר נודע כמלחין ג’ינגלים וכותב למבצעים פופולריים רבים כמו “הגשש החיוור”, תיקי דיין ואילנה רובינא.
הרביעייה התכנסה לעבוד יחדיו, אך מהר מאוד התברר שעם ארבעה אינדיבידואליסטים שניסו לרתום את המוזיקה כל אחד לכיוונו, ההרכב לא היה אפשרי. כספי שהגה את הרעיון, היה הראשון לעזוב ופתח בקריירת סולו מצליחה כשהוא הופך לכוכב בזכות עצמו. ליטני עזב גם הוא וחבר ליהונתן גפן ליצירת מופעים סאטיריים נועזים שזכו להצלחה. חנוך וזילבר, שחזרו בדיוק ארצה אחרי ניסיון כושל להצליח בחו“ל, חנוך באנגליה וזילבר בצרפת, החליטו לחבור יחדיו ולהקים הרכב חדש. אליהם חברו שלישייה של נגנים. הגיטריסט יהודה עדר והבסיסט איתן גדרון, יוצאי להקת הנח”ל והמתופף מאיר ישראל, שהיה המנוסה בחבורה בשל חברותו עוד בשנת ה-60 בלהקות קצב רבות ביניהן “עוזי והסגנונות”.
הלהקה נהגה להתכנס בביתו של חנוך ועבדה על השירים במשך ימים שלמים, כשהם מלטשים את השירים שהצביעו על כיוון חדש בקריירות של חבריה וברוק הישראלי. שם הלהקה ניתן לה ע”י אריק איינשטיין שאף הציע להם לחמם אותו במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום “סע לאט”. חנוך וזילבר החלו לפעול כדי לגבש סביבם חברת הפקה ואמרגנים שיקדמו את הופעותיהם. על הפקת האלבום הופקד לואי להב שחזר מארה”ב זה עתה לאחר שעבד עם ברוס ספרינגסטין. להב יצר סדר בשיריהם של הלהקה והביא תמה ברורה יותר לכיוון שהלהקה התכוונה לקחת. בהפקתו, כשהם מקליטים באולפני טריטון, יצא אלבומם היחיד “סוף עונת התפוזים”, שנחשב כיום לאחד האלבומים הגדולים ברוק הישראלי ולנכס צאן ברזל, ובשעתו התקבל בהתעלמות יחסית מצד תחנות הרדיו.
הלהקה הפכה ללהקת קאלט, כזאת שהשמועה עליה עברה מפה לאוזן, בעלת מעריצים קבועים שהגיעו להופעותיה במועדון ה”צוותא” המיתולוגי. המוזיקה של הלהקה אמנם הגיעה באיחור מוחלט בהשוואה לאנגליה וארה”ב, אך הקדימה את זמנה בארץ. שירי הלהקה התאפיינו ברוק אגרסיבי יותר מזה שהיה בארץ והתכתב יותר עם הסאונד של הארד רוק דוגמת דיפ פרפל ולד זפלין. עד אז, להקת הרוק המצליחה בארץ היתה “כוורת” שהתכתבה עם צליל רך יותר. “תמוז” לעומת זאת יצרו שירי רוק מתקדם והארד רוק שהיו בעלי שאפתנות מוזיקלית גדולה ואנרגיות פרועות. שיר הנושא שהיה הראשון שהלחינו חנוך וזילבר למילותיו של מאיר אריאל, הוא שיר הארד רוק אנרגטי שהפך להיות אחד מהמנוני הרוק הישראלי. שירים בהובלתו של זילבר כמו “הולך בטל” המושפע מרגאיי ו“ככה את רצית אותי” שמושרש בפ‘אנק, הצביעו על כיוונים שטרם נשמעו במוזיקה הישראלית וגם הם עם השנים, הפכו ללהיטים גדולים. שיר בולט נוסף היה הפתיח “מה שיותר עמוק יותר כחול“. שיר הרוק הפשוט שחנוך הקליט ב“שבלול” הפך ליצירת רוק מתקדם שהתכתבה יותר עם ג‘נסיס ויס מאשר עם חבורת “לול“.
לאחר יציאת האלבום ב-1976, החלו היחסים בלהקה להתערער, כשזילבר הלחין את שירו החדש “רוצי שמוליק“. השיר שהיה שיר פופ קליט, לא התקבל בעין יפה מצד שאר חברי הלהקה שטענו כי השיר לא מתאים לסגנונה. כמחאה, בהופעות הלהקה, זילבר נהג להופיע עם שקית נייר על ראשו וביקש שיאירו אותו על הבמה באור שחור.
לבסוף הקליט זילבר את “רוצי שמוליק” בהפקה עצמאית, שהפכה אותו לסופרסטאר, כשהשיר הפך ללהיט ענק ברדיו. עם עזיבתו של זילבר, שהרגיש שהוא לא בא לידי ביטוי כמו שהיה רוצה, הגיע סופה של הלהקה שפעלה רק שנתיים והובילה לקריירות סולו מוצלחות של שני מייסדיה. הלהקה הייתה סמל לרצון לעשות רוק אמיתי בארץ, חף מרצון לשאיפה מסחרית ורחוק מניסיון להתיישב עם הלך הרוח הישראלי המגויס. ההופעות הלא מלאות של הלהקה היו לתחילת עידן הופעות הרוק הגדולות בפסטיבלים כמו “נואיבה” שהפכו לאירועים תרבותיים מרכזיים וסימלו את ערכי החופש שהרוק דגל בהם כפי ש”תמוז” הנחילה.
