בזמן אמת, כשהרוק הפסיכדלי שטף את המערב בשלל צבעים, עם סולואי גיטרה עמוסי אפקטים, בישראל פעלה להקת “הצ’רצ’ילים” שהתכתבה עם הצליל אך ניגנה חומרים באנגלית ולא הצליחה להכות שורש במדינה מלאת פאתוס עם פסקול להקות צבאיות. שלושים שנה אחר כך, מגיחה להקה שתחזור אל צליל הסיקסטיז האייקוני ההוא, אך הפעם בעברית ועם גישה מלנכולית וליטוש סאונד שיהפוך להיות ייחודי לה. “רוקפור” קמה ב-1988 בחולון, עיר שלפי חברי הלהקה התאפיינה במרחב השומם שלה. במקום שאין מה לעשות בו ואין לאן להתפתח.
ראשית הלהקה בברוך בן יצחק ואמיר צורף שנפגשו אחרי התיכון בשכונת קריית שרת שבחולון. השניים חלקו אהבה משותפת למוזיקה של שנות השישים והשבעים. מהביטלס לפינק פלויד אל הבירדס, ג’נסיס, יס ובואי. עם הרצון העז להקים להקה, החל בן יצחק ללמוד נגינת גיטרה, בעוד צורף החל את הקריירה המוזיקלית שלו בלהקת הפופ-רוק “נוער שוליים” אותה עזב מיד לאחר האלבום הראשון. עם ההתמקצעות של בן יצחק בגיטרת בס וצורף בגיטרה, בן יצחק הביא את חברו מהשכונה אלי לולאי כסולן וצורף את חברו מ”נוער שוליים”, איסר טננבאום. כך נוצר ההרכב הראשון של “רוקפור” שנהגה לכתוב את שמה Rock Four, על מנת להדגיש את היותם רביעייה שמנגנת רוק.
ההרכב הקליט את אלבומו הראשון, שיצא בשנת 1991 “רשת פרפרים” תחת הפקתו של דני רכט. האלבום היה חריג ביחס לגל הלהקות העצום של שנות התשעים, שכן “רוקפור” הושפעו מגל להקות הפופ רוק של שנות השישים כגון בביטלס, ההוליס והזומביז, כמו כן גם מהרכבי הפופ המצליחים בשנות השישים בארץ כמו “החלונות הגבוהים”. מתוך האלבום יצאו שני להיטים גדולים “שוב לא שקט” שהוכתר כשיר השנה ו”הכעס” שנכתב ע”י הזמרת טל גורדון.
למרות שני הלהיטים הללו, האלבום לא נחל הצלחה בסצנה הישראלית ונשכח במהרה. זמן קצר לאחר מכן, אמיר צורף עזב את הלהקה והקים עוד הרכב חשוב במוזיקה הישראלית, “ג’ינג’יות”. את מקומו של צורף על הגיטרה, תפס בן יצחק ואת עמדת הבס הגיע לאייש מרק לזר שהציל את הלהקה מפירוק. לאחר התגובה הפושרת ל”רשת פרפרים”, הלהקה החליטה ללטש את האלבום הבא שלה כשהיא עובדת בגישה פרפקציוניסטית. הלהקה טסה במיוחד לאנגליה בכדי לרכוש ציוד אנלוגי בו השתמשו בהקלטות הרוק הפסיכדלי בשנות השישים.
התהליך ארך כארבע שנים עד שיצא אלבומה השני של הלהקה בשנת 1995 שזכה לשם “האיש שראה הכל”, ונחשב לאחד האלבומים החשובים ברוק הישראלי. האלבום אמנם שאב מהפסיכדליה של שנות השישים, אבל הסאונד היה כבד יותר והגישה אפלה יותר. לולאי ליטש את סגנו ן שירתו עם הגשה שמציגה אדם פגיע, מלנכולי, חשוף ורגיש, כשגם הטקסטים עוסקים במלנכוליה ובפחד, דבר מנוגד לחלוטין להלך הרוח של מוזיקת שנות השישים. באלבום, יצאו כמה מלהיטיה הגדולים של הלהקה כמו שיר הנושא, “מכונת הזמן” שמדגיש את הצליל הסיקסטיזי עם גיטרת הריקנבייקר בת 12 המיתרים וכמובן, “חור בלבנה”. האפוס בן 6 הדקות שנכתב בעקבות עדותו של לולאי כשנכח בזירת הפיגוע של קו 4, והפך לשיר הדגל של הלהקה.
האלבום זיכה את חברי הלהקה בהצלחה וחשיפה גדולים יותר, והנסיק את הקריירה שלהם. בהמשך הוציאה הלהקה את האלבום “בחזרה לשבלול”, גרסאות כיסוי לקלאסיקה של אריק איינשטיין ושלום חנוך “שבלול”, בו המשיכה הלהקה בליטוש הסאונד הפסיכדלי שלה.
כשהם חדורי מטרה להצליח בעולם ועם שאיפה להגיע לליגה של הגדולים, הלהקה שינתה כיוון והחלה להקליט אלבומים באנגלית. באמצעות האלבום Supermarket שהוקלט בסגנון רוק פסיכדלי ומתקדם, ויצא בתחילת המילניום הלהקה החלה לצבור קהל גם בחו”ל כשהם מופיעים באנגליה ובארה”ב. הלהקה הקליטה עוד שני אלבומים באנגלית והמשיכה להופיע בחו”ל, אולם בשנת 2004 לולאי, שהתקשה להתמודד עם ההצלחה ועם רצון להמשיך ולהיות נוכח בחיי המשפחה, עזב את הלהקה באמצע סיבוב ההופעות למורת רוחם של חברי הלהקה שהמשיכו להופיע כשתפקיד השירה מתחלק בין לזר ובן יצחק.
במשך שנים המשיכה הלהקה לפעול ולהוציא אלבומים עם שירים שחלקם הצליחו לא רע ברדיו, שיתופי פעולה עם אמנים, ואף זכייה בתחרות לזכר סיד בארט שהובילה להקלטות באולפני “אבי רוד”. בין היתר, ביצעה הלהקה גם חומר חדש בעברית באלבום “העולם מופלא” שיצא בשנת 2010. ב-2014, עשור אחרי עזיבתו של לולאי שצבר לעצמו שם כאמן סולו וכמדבב בסדרות טלוויזיה, התאחדה הלהקה לסדרת הופעות שהסתיימה בהצטרפותו מחדש.
מאז הוציאה “רוקפור” אלבום נוסף בעברית “ארץ עיר” (2020) והיא ממשיכה לפעול ולהופיע אחרי שקיבעה את מעמדה כאחת מלהקות הרוק החשובות בישראל ואחת היחידות שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין פעילות.
