פרדי מרקיורי נולד בשם פארוך בולסארה בשנת 1946 בזנזיבר. הוא היה זמר, פסנתרן, כותב שירים, מפיק והסולן הראשי של להקת הרוק קווין. מרקיורי, הידוע בנוכחות הבמה הראוותנית שלו ובטווח הקולי יוצא הדופן שנפרש על ארבע אוקטבות, נחשב לאחד הזמרים הגדולים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק.
מרקיורי בילה חלק ניכר מילדותו בהודו, שם למד בבית הספר סנט פיטר – פנימייה בסגנון בריטי ליד מומבאי. בפנימייה הוא החל לפתח את כישרונותיו המוזיקליים, והקים להקה בשם The Hectics, שביצעה קאברים לשירי רוק אנד רול אשר היו פופולריים באותה תקופה. ב-1964 ברחו מרקיורי ומשפחתו מזנזיבר עקב מהפכה שהתחוללה באי והתיישבו באנגליה, שם למד מרקיורי אמנות ועיצוב במכללת ‘אילינג’ לאמנויות.
עם סיום לימודיו, מרקיורי השתלב בסצנת המוזיקה הלונדונית; הצטרף למספר להקות שהתפרקו, ואחריהן הקים את קווין ב-1970 יחד עם הגיטריסט בריאן מיי, המתופף רוג’ר טיילור והבסיסט ג’ון דיקון. תרומותיו של מרקיורי ללהקה היו משמעותיות ומגוונות: הוא כתב מספר בלתי מבוטל של להיטים, ביניהם רפסודיה בוהמית, Somebody to Love, We Are the Champions ועוד רבים. במהלך שנות ה-80, יצא מרקיורי גם לקריירת סולו והוציא שני אלבומים ומספר להיטים ביניהם Living On My Own ו-Barcelona יחד עם זמרת האופרה הספרדית מונסראט קאבאייה.
הופעות הלייב של מרקיורי התאפיינו בנוכחותו הכריזמטית וביכולתו להפעיל את הקהל. הוא היה ידוע בסגנון המופע התיאטרלי שלו, שלעתים קרובות כלל תלבושות מושקעות וזכורות במיוחד, ובמחוות שהקהל לא יכול היה להתעלם מהן. אחת ההופעות הבולטות שלו הייתה במופע ההתרמה Live Aid ב-1985, שנחשב לאחת ההופעות החיות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה. למרות אישיותו הציבורית, מרקיורי הקפיד להישאר אדם פרטי. הוא אובחן כחולה איידס ב-1987, עובדה ששמר בסוד עד זמן קצר לפני מותו. הוא הלך לעולמו ב-24 בנובמבר 1991, בגיל 45, מדלקת סימפונות כתוצאה מאיידס, מה שהעלה את המודעות למחלה. לאחר מותו, חבריו ארגון צדקה המוקדש למלחמה באיידס ברחבי העולם בשמו. המורשת של פרדי מרקיורי ממשיכה לחיות דרך המוזיקה שלו, שנותרה פופולרית ומשפיעה על מוזיקאים עד היום.
