דיפ פרפל היא אחת מחלוצות הרוק הכבד בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 ומהחשובות בעיצוב הז’אנר.
היא הוקמה כפרויקט שיזם מתופף להקת The Searchers הבריטית, כריס קרטיס, שנקרא תחילה Roundabout. המטרה הראשונית הייתה להקה שמחליפה את הנגנים בה כל כמה זמן. הראשון שגויס היה ג’ון לורד, קלידן בלהקת הליווי של The Flower Pot Men, בעל ידע נרחב במוסיקה קלאסית. הוא הביא איתו לפרויקט את ניק סימפר שניגן איתו באותה הלהקה. סימפר מצידו, המליץ על הגיטריסט ריצ’י בלקמור, אותו הכיר בתחילת שנות ה-60 מסצנת הרוק שהשתרשה בלונדון.
קרטיס, שהתמכר לסם ה-LSD, איבד עניין בלהקה, אך החזון המשיך גם בלעדיו. את סולנה הראשון של הלהקה, רוד אוונס, השלושה ראו לראשונה מופיע עם להקתו דאז The Maze, וחשבו שהוא מתאים לאופי המתגבש של הלהקה. אחרי שערך אודישן, יחד עם המתופף מלהקתו, איאן פייס, השניים השלימו את הרכב הלהקה שנודע בדיעבד כ- Mark I. לאחר שהחלו להופיע, הציע בלקמור לשנות את שמם ל-Deep Purple, על שם השיר האהוב על סבתו, של זמר הג’אז פיטר דירוז.
אלבומם הראשון Shades of Deep Purple יצא בקיץ 1968 וצייר את יכולותיהם הייחודיות של חברי הלהקה. And The Address פותח את האלבום עם משמע קלידי האמונד רועמים של ג’ון לורד מלווים בסולואים של בלקמור. השיר השני היה קאבר לשירו של ג’ו סאות’ Hush, שהפך ללהיט אדיר בארה”ב וקנדה. גם אלבום זה וגם הבא אחריו The Book of Taliesyn לא הצליחו במיוחד בארץ מולדתם בריטניה, אך עיצבו וקידמו את הלהקה לעבר הסאונד שחיפשו. עם השפעות פסיכדליות ופרוגרסיביות, הם כתבו שירים סימפונים כמו Anthem לצד עיבודים חדשים לשירים של הביטלס, ניל דיאמונד ועוד.
ב-1969 יצא Deep Purple, אלבומה האחרון של הלהקה בהרכבה הראשון. הוא כלל את הבלדה Lalena, במקור של הזמר דונובן, ואת הקטע April שאורך כ-12 דקות ומלווה כינורות וכלי נשיפה בהשראת יצירותיו של באך.
לורד, בלקמור ופייס הבינו שהם רוצים לקדם את הלהקה לכיוון יותר כבד ופיטרו את אוונס וסימפר שלטענתם לא תאמו את שאיפותיהם. איאן גילן ורוג’ר גלובר מלהקת Episode Six היו המחליפים החדשים בהרכבה השני של הלהקה, שיהיה המוצלח ביותר שלה – Mark II.
ב-1970 יצא אלבום האולפן הראשון עם גילן וגלובר In Rock. עטיפת האלבום היא פרצופיהם של חברי הלהקה חקוקים בהר ראשמור בארה”ב. הוא היה קפיצת מדרגה מסחרית ללהקה כמו גם בסגנון הכבד המתעצב באלבום, הנחשב מראשוני ההבי מטאל. קולו של גילן הגיע לגבהים מרשימים והפך אייקוני עם הלהקה. Child in Time, Black Night ו- Speed King היו שיריו הבולטים. בעקבות אלבום זה, הלהקה יצרה לעצמה שם של להקת הופעות גדולה עם שירים ארוכים, סוחפים ובלתי צפויים. דבר שבא לידי ביטוי באלבום ההופעה שהוציאו ב-1972 Made In Japan.
האלבום הבא של הלהקה Fireball יצא ב-1971 והיה הראשון להגיע להצלחה מסחרית גדולה בבריטניה. לא הרבה אחרי שיצא כבר התחילו לעבוד על האלבום הבא. Machine Head יצא בתחילת 1972 והיה האלבום המצליח ביותר של הלהקה. הוא כלל את השיר המפורסם ביותר שלהם שהפך להמנון רוק Smoke On The Water, הלהיט Highway Star ו-Lazy השיר הארוך בעל אופי רוקנרולי מתקדם עם סולואים ארוכים. שנה מאוחר יותר יצא Who Do We Think We Are שהיה מוצלח מאוד גם כן, אך הלחץ מחברת התקליטים להוציא אותו ולצאת שוב לסיבוב הופעות עולמי, התישו את הלהקה לגמרי וגרמו לגילן וגלובר לעזוב.
גלן יוז מלהקת Trapeze הגיע כבסיסט במקום גלובר, ודיוויד קוברדייל האנונימי כסולנה החדש של הלהקה. הרכב זה שנודע בשם – Mark III, החזיק בשני אלבומים בלבד, Burn ו- Stormbringer שאחריהם, בלקמור עזב כדי להקים להקה משלו – Rainbow.
מחליפו של בלקמור, היה טומי בולין האמריקאי בהרכב שנודע כ- Mark IV, יחד איתו הלהקה הוציאה את אלבומה האחרון לפני פירוקה Come Taste The Band. בולין התמודד עם התמכרות לקוקאין, מה שגרם לחוסר תפקוד בהופעות, ביחד עם רצון הקהל לראות את בלקמור. בסוף 1976, בולין מת ממנת יתר בגיל 25 בלבד והלהקה התפרקה.
אחרי הפסקה ממושכת, הלהקה התאחדה מחדש ב-1984 עם הרכבה השני במלואו, Mark II, והוציאה את האלבום Perfect Strangersף בעקבותיו יצאה לסיבוב הופעות עולמי, שלאחריו הוציאה אלבום נוסף ב-1987, The House of Blue Light.
שנתיים לאחר מכן, גילן פוטר בעקבות מחלוקות חוזרות ונשנות עם בלקמור על רקע טעמם המוסיקלי. המחליף של גילן היה ג’ו לין טרנר שניגן עם בלקמור וגלובר בלהקת Rainbow. הרכב זה שנודע בשם Mark V שרד אף הוא אלבום אחד בלבד – Slaves and Masters, שאחריו טרנר פוטר. ב-1993, לרגל חגיגות 25 שנה ללהקה, גילן חזר לאיחוד נוסף של Mark II, יחד איתו יצא האלבום ה-14 של דיפ פרפל The Battle Rages On.
המתח בין גילן לבלקמור שוב לקח הרבה תשומת לב מהפוקוס של הלהקה ולבסוף בלקמור החליט לעזוב את הלהקה לתמיד. את בלקמור החליף סטיב מורס, לשעבר גיטריסט להקת קנזס ו-Dixie Dregs, שהיה בלהקה מ-1994 עד 2022. והרכב חדש שנודע בשם Mark VII יצא לדרך. בשנת 2002 פרש מהלהקה הקלידן האגדי, ג’ון לורד, כדי לעבוד על פרויקטים משלו שנטו לשורשיו הקלאסיים. מחליפו היה דון איירי, לו הוא השאיר את אורגן ההאמונד האייקונית שלו. כך נולד ההרכב השמיני של הלהקה, Mark VIII.
בשנת 2022 עזב את הלהקה הגיטריסט סטיב מורס שהחולף על ידי סיימון מקברייד בהרכבה התשיעי של הלהקה Mark IX.
דיפ פרפל, שנחשבת לאחת הלהקות החשובות והחלוציות ברוק פועלת עד היום, בהרכבה הנוכחי שכולל את גילן, פייס, גלובר, איירי ומקברייד. כאשר איאן פייס המתופף, הינו היחיד בלהקה שניגן בכל אלבומיה וחבר בה כבר למעלה מ-56 שנים. הלהקה ממשיכה להופיע ולהוציא אלבומים כשהבא עתיד לצאת בקיץ 2024, מה שמוכיח כי לרוק אין גיל.
