42 דקות ושמונה שירים, שרובם נשמעו בעבר בגרסאות אחרות, באלבום אחד, זה כל מה שתמוז הייתה צריכה כדי להיחשב ללהקת הרוק הכי חשובה בארץ בשנות ה-70, ולאלבום המדובר להוות אבן דרך מרכזית בבניין הרוק הישראלי. שלום חנוך, אריאל זילבר, איתן גדרון, יהודה עדר, ומאיר ישראל רקחו אלבום חד פעמי שמשלב בין ג’נסיס המוקדמת, אמריקנה, רוק’נרול, בלוז, והארד רוק. כל אלה מוארים בשמש ארץ-ישראלית יוקדת של תחילת הקיץ, ובעטיפת הפקה וסאונד מושקעים שטרם נשמע במחוזותינו.
בחייה הקצרים, תמוז נעה בין שני יוצרים- שלום חנוך, ואריאל זילבר. שניהם חזרו לארץ, זה מאנגליה וזה מצרפת, לאחר ניסיון לפרוץ עם קריירה מחוץ לישראל. חנוך משך לכיוון הרוק והבלוז, וזילבר התחבר יותר לכיוון הגרובי. ישראל הגיע מתוך להקות הקצב שפעלו בתחילת העשור, ותרם את הקצב הכבד. עדר וגדרון, היו הצעירים שבחבורה, משוחררים טריים מלהקת הנח”ל.
האלבום נפתח עם “מה שיותר עמוק יותר כחול”- השיר הקצר והקצבי מ”שבלול” המיתולוגי, מקבל פה עיבוד שונה לחלוטין. כמעט תשע דקות של רוק מתקדם במיטבו, עם כניסה מרשימה של כל כלי הנגינה. “לא יודע איך לומר לך” מביא את הבלוז של חנוך לקצה, עם סולו פסנתר וגיטרה אייקונים. את הצד הראשון באלבום מסיים אחד מלהיטיו, “הולך בטל” שכתב מאיר אריאל וזילבר הלחין ושר.
שיר הנושא, פותח את צדו השני של האלבום, ומזקק לתוכו ריף גיטרות קליט, קצב רוקנרול זורם, ואת המילים האלמותיות של מאיר אריאל. זהו השיר היחידי בו שיתפו חנוך וזילבר פעולה בהלחנה.
מאיר ישראל מוביל את “אהבה שקטה”, כולל סולו תופים באמצע השיר, אולי בהשראת ג’ון בונהאם מלד זפלין. חנוך דוחף את הקול שלו לעוצמות שטרם נשמעו ממנו, ועדר מוסיף את שכבת הגיטרות שמביאה את השיר למחוזות ההארד רוק הקלאסי מימי תחילת העשור ההוא. האלבום מסתיים עם עוד להיט ששר והלחין זילבר, הפעם למילותיו של יהונתן גפן, “ככה את רצית אותי”.
תמוז מילאה את החלל שהשאירה אחריה “כוורת”. בניגוד ל”כוורת” תמוז לא באו לבדר, אלא להציג את המוזיקה שלהם לקהל באופן הכי ישיר, וללא “פערי תיווך” של דברי קישור, או קטעי מעבר.
במבחן המציאות, בזמן אמת האלבום הנפלא הזה, לא נמכר היטב. הופעות הלהקה היו יקרות, מושקעות בסאונד, אך מעטות בקהל. מתחים קשים נוצרו בין חנוך לזילבר בנוגע לאופייה המוזיקלי של הלהקה. אלו הובילו את זילבר להתרחק מהלהקה גם ברמה הפיזית (הוא הגיע להופעות בטרמפים, או שניגן עם שקית נייר לראשו כאקט מחאה), ובסופו של דבר הדבש שניגר מריח ההדרים התייבש ונעלם לו. ועדיין, ממרחק הזמן, סוף עונת התפוזים נחשב לאחד האלבומים הגדולים והמכוננים בהיסטוריה של הרוק הישראלי.
