Goodbye Yellow Brick Road הוא אלבום האולפן השביעי של הזמר והיוצר הבריטי אלטון ג’ון. הוא נחשב כאחת מיצירותיו הגדולות בפרט, וכאלבום חשוב בתולדות המוזיקה הפופולרית בכלל. שם האלבום נלקח מהספר והסרט הקלאסיים ‘הקוסם מארץ עוץ‘, שם דרך האבנים הצהובות מסמלת את הדרך אל האושר וההצלחה. בחירת השם, אשר בבסיסו נפרד מדרך זו (להתראות, דרך האבנים הצהובות), מסמלת את רצונו של ג’ון להתנתק ממגבלות התהילה ולחזור לאורח חיים פשוט יותר. מבחינה מוזיקלית, האלבום מאופיין במגוון סגנונות והשפעות ומציג את הרבגוניות של ג’ון כמוזיקאי וככותב שירים. האלבום כולל אלמנטים של רוק, פופ, גלאם, ואף פולק, כשנגינת הפסנתר של ג’ון והשירה הייחודית שלו משמשים חלק אינטגרלי מהאלבום. בשלב זה, שיתוף פעולתו של ג’ון עם ידידו הכותב ברני טאופין כבר מבוסס למדי, כאשר טופין טווה חוט עלילתי מעניין ומרגש לאורך האלבום, ומסייע לג’ון לבחון בתוכו נושאים כמו אסקפיזם, התפכחות וחיפוש אחר האמת.
אחד המאפיינים הבולטים של האלבום הוא היקפו השאפתני, שכן מדובר באלבום כפול הכולל 17 רצועות. פורמט רחב זה אפשר לג’ון להתנסות בז’אנרים ורעיונות מוזיקליים שונים, והביא לחוויית האזנה עשירה ומגוונת אצל הקהל. האלבום כולל כמה שירים שהפכו למרכיבים בסיסיים ברפרטואר של ג’ון ובתרבות הפופולרית בכללותה. שיר הנושא של האלבום, הנושא את שמו, הוא בלדה המשקפות את רצונו של ג’ון לחופש ואותנטיות. רצועות בולטות נוספות כוללות את Bennie and the Jets האנרגטי וכמובן Candle In The Wind שנכתב לראשונה לזכר הכוכבת מרילין מונרו שמתה 11 שנים לפני יציאת האלבום, וקיבל משמעות מחודשת בשנת 1997, כאשר אלטון ג’ון ביצע את השיר כמחווה לנסיכה דיאנה בעקבות מותה הטראגי. אלבום זה הפך להצלחה מסחרית כבירה, ניצב בראש המצעדים במספר מדינות ומכר למעלה מ-30 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהעניק לאלטון ג’ון מקום חשוב בפנתיאון של אגדות המוזיקה העולמיות.
