Pet Sounds, הוא ללא ספק האלבום המצליח, היצירתי והמשמעותי ביותר של להקת הביץ’ בויז האמריקאית. הוא חולל מהפכה בעולם המוזיקה, הן מבחינת המלודיות והן מבחינת ההפקה החדשנית שלו, אותה חיקו בהמשך אומנים רבים אחרים. האלבום כולל שירים שהפכו ללהיטים גדולים כמו Wouldn’t it Be Nice, God Only Knows ו- Sloop John B.
שירי האלבום מאופיינים בליריקה פשוטה והם עוסקים בנושאים בסיסיים בחיי האדם כמו אהבה והרהורים על משמעות החיים, אך גם בנושאים פחות מדוברים כמו שימוש בסמים משני תודעה והבעייתיות שבהם.
אחד המאפיינים החשובים באלבום היא טכנולוגיית ההפקה שזכתה לכינוי Wall of Sound, טכנולוגיה שפותחה על ידי המפיק האגדי פיל ספקטור, המאפשרת הקלטה רחבה של כלי תזמורת בערוצים שונים, מעבר להקלטה בארבעה ערוצים שאפיינה את ההקלטות עד אז. בנוסף, אפשר למצוא לאורך האלבום כלים שלא היו נפוצים ברוק באתה התקופה דוגמת: קלרינט, אקורדיון, פעמונים, פיקולו ועוד כמו גם צלילים שלא היו נפוצים בשירים פופולאריים כמו צפצפה של אופניים, נביחות כלב ועוד.
עד לאותו אלבום, להקת הביץ’ בויז התמחתה בעיקר בפופ קליט, רוקנרול וסרף רוק סגנון שהגיע לשיאו בתחילת שנות ה-60 והיה מאופיין במלודיות קליטות, ריפים של גיטרה ותופים במקצבים משתנים, המשקפים את אורח החיים חסר הדאגות של תרבות הגלישה. בריאן וילסון, שכתב והלחין את רוב שירי הלהקה, מאס בסגנון הנאיבי, ודרש להעלות את רף היצירה של הלהקה כשהוא שואב בין היתר השראה מאלבום של הביטלס Rubber Soul. בזמן שחברי הלהקה יצאו לסיבוב הופעות ב-1965, הוא נשאר באולפן ההקלטות. עד שהלהקה חזרה, ווילסון הספיק לכתוב ולהלחין את שירי האלבום, וגם להקליט את רובם עם נגני תזמורות שכירים. חברי הלהקה נדרשו רק לתרום הרמוניות קוליות ושירה. בריאן היה מאוד מסור ליצירת האלבום ונחוש להגיע לדיוק מקסימלי באולפן.
יצירת המופת הזו, גרמה לביטלס שהושפעו רבות מהתקליט של הביץ׳ בויז, לענות בתשובה משלהם שנה מאוחר יותר, עם יצירת מופת נוספת, האלבום Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band.
פט סאונדס נחשב לאחד האלבומים המשפיעים והמכוננים בהיסטוריה של הרוק. מגזין הרולינג סטונס דירג אותו במקום השני ברשימת 500 האלבומים הטובים בכל הזמנים.
