Purple Rain של פרינס הוא אלבום פורץ דרך שמציג את השילוב האקלקטי של השפעות רוק, פופ, פאנק ואר אנד בי עם אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית. בהשראת אמנים אגדיים כמו ליטל ריצ’רד, וג’יימס בראון, פרינס החדיר למוזיקה שלו את האנרגיה הגולמית שלהם, הנוכחות הבימתית הדינמית והגישה החדשנית לכתיבת שירים. כמוזיקאי רב כישרונות, פרינס שאב השראה ממגוון מסורות מוזיקליות, תוך שילוב אלמנטים של סולו גיטרת רוק, שירה בהשראת גוספל ובייסליין בסגנון פאנק, לצליל הייחודי שלו. המיזוג הזה של הסגנונות, יחד עם נגינת הגיטרה הווירטואוזית והפרסונה הבימתית הכריזמטית, ייחדו אותו כאמן פורץ דרך וביססו את פרינס כאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר בדורו. יכולתו של פרינס כגיטריסט היא פנומנלית: הוא ידוע בהופעות הדינמיות ובסולואים שומטי הלסת, בהן הצליח לכבוש את הקהל בנגינה האקספרסיבית שלו.
האלבום סימן אבן דרך משמעותית בקריירה של פרינס, הזניק אותו למעמד של כוכב-על וחיזק את מעמדו כאייקון תרבותי. מעבר להישגיו המוזיקליים, הסרט הנלווה לאלבום, הנקרא באותו שם, חיזק עוד יותר את מורשתו של היוצר, והפגין את כישרונותיו כמבצע וכשחקן. השפעת האלבום התרחבה מעבר לתחום המוזיקה, והשפיעה גם על האופנה, הקולנוע והתרבות הפופולרית בכללותה. שיר הנושא של האלבום, הנושא את שמו, נחשב לבלדה עוצמתית (מאנגלית: Power Ballade) אשר מציגה את השירה המרגשת של פרינס ונגינת הגיטרה הבלתי נשכחת, שבזכותם השיר הפך לשם נרדף למורשת האמנותית של פרינס, וזכה לשבחים ולפופולריות. מלבד שיר זה, האלבום כולל עוד כמה רצועות בולטות שמדגישות את החדשנות המוזיקלית והיכולת הלירית של פרינס. שירים כמו Let’s Go Crazy ו When Doves Cry- מדגימים את הגישה של פרינס לכתיבת שירים, עם הגרובים המדבקים שלהם, המילים הפרובוקטיביות והסאונד המתריס לז’אנר. האלבום זכה להצלחה מסחרית, הגיע לראש המצעדים במספר מדינות ומכר למעלה מ-25 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שזיכה את פרינס במקום מכובד בפנתיאון של אגדות הרוק והפופ.
