Sticky Fingers של הרולינג סטונס, שיצא ב-1971, עומד כאחת היצירות האייקוניות ביותר של הלהקה, ומציג תמהיל מושלם של בלוז, רוק וקאנטרי-רוק. עטיפת האלבום מציגה תקריב של מפשעה גברית מכוסה במכנסי ג’ינס. העטיפה המקורית, אותה הגה האמן אנדי וורהול, הראתה תמונה של גבר בג’ינס צמוד אך עם רוכסן פתוח החושף תחתונים. העטיפה שנחשבה לפרובוקטיבית בזמנו פגעה במכירות התקליט, ולכן מהדורות מאוחרות יותר הציגו רק את העטיפה המוכרת לנו היום. זהו האלבום הראשון שיצא תחת הלייבל של הרולינג סטונס The Rolling Stones Records לאחר עזיבתם את Decca Records, מהלך שהעניק ללהקה שליטה יצירתית רבה יותר על המוזיקה שלה ואיפשר לה לחקור כיוונים אמנותיים חדשים.
Sticky Fingers אינו עוד אלבום אלא אבן פינה תרבותית המציגה את הרולינג סטונס בשיא כוחותיהם היצירתיים, השואבים השראה ממגוון עולמות מוזיקליים. בלב האלבום עומדים מיק ג’אגר וקית’ ריצ’רדס, ששותפותם בכתיבת השירים מספקת כמה מהרצועות הזכורות ביותר של הלהקה. הסאונד של התקליט מאופיין בריפי גיטרה בלוזיים, שירה מלאת נשמה ומקצבים מדבקים. רצועות בולטות באלבום כוללות את Brown Sugar, שיר רוק עתיר אנרגיה המדבר על נושאים שנויים במחלוקת כמו עבדות, יחסים בין-גזעיים ורמיזות מיניות שפותח את האלבום, Wild Horses, בלדה מרגשת ומלאת נשמה אשר שמה דגש גם על עבודת הגיטרה העדינה של קית’ ריצ’רדס, ונחשבת לאחד השירים האהובים באלבום, ו- Sister Morphine המורבידי שנכתב במשותף עם מריאן פייתפול והוקלט על ידה לראשונה בשנת 1969.
האלבום זכה להצלחה מסחרית עם יציאתו, מכר כ-22 מיליון עותקים, הגיע לראש המצעדים הן בארצות הברית והן בבריטניה והוליד כמה סינגלים מוצלחים במיוחד. הפופולריות המתמשכת שלו חיזקה את מעמדו כאחד האלבומים האהובים ביותר של הרולינג סטונס, עם העטיפה האייקונית והמוזיקה הנצחית שלו שממשיכים לרתק את המאזינים ברחבי העולם.
