The Piper at the Gates of Dawn הוא אלבום הבכורה של פינק פלויד שיצא באוגוסט 1967, בשיאו של קיץ האהבה ששטף את ארה”ב ואנגליה. האלבום זכה להצלחה מאחר והגיע בעת הנכונה, בה הצעירים במערב חיפשו דרכים להרחיב את הסאונד של הרוק הטיפוסי במהלך חיפוש צלילים מיוחדים ודמיון רב שסוחף את המאזין אל התת מודע. הלהקה שבאותה העת הייתה תחת הנהגתו של היוצר המוכשר סיד בארט, הפכה לפופולארית עם צאת האלבום והסינגלים Arnold Layne ו-See Emily Play שיצאו באותה תקופה.
בארט, טיפוס ילדותי נצחי בעל חוש דמיון מפותח, שאהב אגדות וסיפורי ילדים, כתב את מרבית האלבום הכולל שירים על פיות, כוכבי לכת, אופניים וגמדים, עם סאונד פסיכדלי הרבה יותר כבד מזה שיצרו בארה”ב. עם האורגנים הפסיכדליים של ריצ’ארד רייט, הנגינה הלא ווירטואוזית אך ייחודית ויצירתית של בארט על הגיטרה והטכניקה הפשוטה של חטיבת הקצב של רוג’ר ווטרס על הבס וניק מייסון על התופים, יצרה פינק פלויד סאונד ייחודי של נשמע כמותו עד אז.
האלבום הוקלט באולפני אבי רוד בזמן שהביטלס בישלו את סרג’נט פפר המופתי, ולחברי פינק פלויד הצעירים וחסרי הניסיון, הזדמן לחזות בארבעת המופלאים רוקחים את אלבומם הקאנוני. צספר אפקטים בהם השתמשו הביטלס בסרג’נט פפר הגיעו גם לאלבום של פלויד. האלבום ששמו לקוח מפרקו השביעי והפסיכדלי במיוחד של ספר הילדים של קנת’ גרהם “הרוח בערבי הנחל”, מצביע גם הוא על הכיוון האמנותי של הלהקה כשהיא מתבססת על אווירה ויקטוריאנית חלומית שמציגה את הצד הפסיכדלי של הממלכה.
בין השירים באלבום אפשר למצוא חומרים שהפכו לקטעי חובה בהופעות כמו Astronomy Domine ו-Interstellar Overdrive שהניחו את היסודות לספייס רוק העוסק בחלל החיצון וכולל צלילים קוסמיים הרחוקים ממוזיקת רוק טיפוסית. ישנן גם בלדות פולק הנשמעות כמו שירי ילדים תמימים כמו The Gnome ו-The Scarecrow. השירים כללו בנוסף לקולו של בארט גם את קולו של רייט שניחן בקול נוגה וערב כמו שניתן לשמוע ב Matilda Mother שמייצג את גישתו הילדותית והסקרנית של בארט. השיר הסוגר Bike שיר נונסנס עמוס אפקטים ניסיוניים באולפן, גם הוא הפך למזוהה מאוד לתקופתו של בארט בלהקה.
האלבום זכה להצלחה מסחרית לא רעה שמיצבה את הלהקה בחזית הרוק והפופ הפסיכדלי עם מלודיות קליטות ושירים פשוטים המתוגברים באפקטים וצלילים ניסיוניים שמרחיבים את הדמיון בהתאם לרוחו מלאת הפלא של בארט. בעקבות ההצלחה, בארט המנהיג הנאה והמוכשר של הלהקה התקשה להתמודד עם התהילה על כל המשתמע ממנה ולאט לאט הפך מנותק מהסביבה, כשמוחו נפגע קשות משימוש יתר בLSD שהיה חוקי באותה תקופה.
אחרי האלבום הזה, ירד בארט ממעמדו כיוצר העיקרי בהרכב כשהוא תורם שיר אחד בלבד לאלבום הבא של הלהקה שיצא בשנת 1968, A Saucerful of Secrets וחברו מילדות, דיוויד גילמור, נכנס לנעליו כסולן וגיטריסט צעד שישנה את תולדות הלהקה.
