כבן לשושלת משפחת בנאי המפורסמת, אהוד היה מקרה חריג בשל העובדה שהוא נכנס ללב הקונצנזוס הישראלי רק בגיל 34. בגיל בו אמנים הופכים דשנים וחוזרים על עצמם, גיל שבו בני אדם כבר מתאימים עצמם למסגרות בחיים, אהוד בנאי היה אחרי מסע חיפוש עצמי בו נדד ממקום למקום ועבד במקומות שונים, סוג של נווד חכם שעדיין לא מצא את השלווה. הוא ניגן ברחוב בתחתית של לונדון, היה פועל בניין, פועל במה ואפילו רועה צאן. אהוד בנאי ניסה את מזלו בתחום המוזיקה שלא בהצלחה במשך שנים. מפיקים רבים ותחנות רדיו רבות דחו את שיריו ואפילו שלמה בר, איש “הברירה הטבעית” לא קיבל אותו ללהקתו. שיר אחד בשם “א יידישע ראסטמן” לא זכה לתשומת לבו של הציבור מלבד זו של זוהר ארגוב, אך השנים ממשיכות כשבנו של השחקן האגדי יעקב בנאי לא מוצא את מקומו בעולם התרבות הישראלי.
המצב התחיל להשתנות כשבן דודו הצעיר ממנו יובל, סולן להקת “משינה“, מבקש ממנו לכתוב מילים לשיר חדש של ההרכב. “רכבת לילה“, עם מילותיו של אהוד, הפך להיט לאומי שסחף מדינה שלמה. בכוחות אחרונים, בגיל 32, הוא מוציא תקליט שדרים ובו השירים: “עיר מקלט” ו“עגל הזהב“. להפתעתו, ההצלחה סוף כל סוף הגיעה והמזל האיר לו פנים. הוא מקים את ההרכב “הפליטים” ומשתלב בהפקה גדולה – אופרת הרוק “מאמי” שהייתה רגע תרבותי חשוב בישראל שלא נראה כמותו. ב-1987, בנאי מוציא את אלבומו הראשון “אהוד בנאי והפליטים“. הלך הרוח באותה תקופה התאים לחלוטין לשיריו של בנאי. מי שהושפע ממוזיקת הפולק ולמד מסינגרים סונגרייטרים כמו בוב דילן, לאונרד כהן, ניק דרייק, ג‘ון מרטין וסנדי דני, חבר ללהקה שגדלה על הבשורה של אנגליה באותה תקופה – הפוסט פאנק.
עם יוסי אלפנט, הגיטריסט והמפיק, הפך בנאי מזמר נודד לאמן נוקב ומחאתי שמדבר על החולות הרעות של החברה הישראלית, זמן קצר לפני האינתיפאדה. שירים כמו “עבודה שחורה“, “עיר מקלט” ו“ערבב את הטיח” דיברו על הגזענות והקושי שבחיים של אנשים פשוטים במדינה בעוד המוזיקה משלבת בין שורשי הפולק של אהוד, סאונד הפוסט פאנק של הפליטים וניחוח ים תיכוני שמבהיר כי מדובר כי זהו אלבום ישראלי. “אהוד בנאי והפליטים” סלל את דרכו של בנאי להצלחה מסחרית, כשהוא חוזר אל שורשי הפולק רוק שלו כשהוא משלב אותם עם המוזיקה הפרסית מבית הוריו.
שלושת האלבומים הבאים שהוציא “קרוב”, “השלישי”, “עוד מעט” הפכו להצלחה מסחרית עם להיטים אהובים כמו “רוחות הצפון”, “כולם יודעים”, “מהרי נא”, “יוצא לאור” ו”דוד ושאול” עם מוזיקאים נודעים כמפיקים כמו יהודית רביץ ואיש “הקליק”, עובד אפרת. הוא גם הפך להיות שם מבוקש כמלחין פסקולי סרטים כששירו “טיפ טיפה” שהיה שיר הנושא של סרטו של שבי גביזון, “חולה אהבה בשיכון ג'”, הפך ללהיט חם. האלבומים “קרוב” ו”עוד מעט” מכרו אלפי עותקים וזכו במעמד אלבומי פלטינה. מאז יציאתו לאור, בנאי ממשיך ליצור ומוציא אלבומים מצליחים מסחרית. אחרי חזרתו בתשובה, הוא מציג את שילובו המעניין בין הגיטרה לפיוט. בין ניק דרייק לשלמה קרליבך, המוזיקה מספקת רבדים מעמיקים בסיפורו של בנאי ובאיזשהו אופן גם סיפורה של החברה הישראלית המצויה בין קודש לחול.
