שלמה ארצי הוא אחד הדמויות החשובות והמרכזיות בעיצוב המוזיקה, התרבות והחברה הישראלית. ארצי הוגדר כמייצג הישראליות. הילד הקטן שנולד להורים שורדי שואה, חיפש עצמו רבות במהלך הקריירה. מזמר מבצע מפורסם, דרך חיפוש נואש אחר כיוון בתקופה דלה יצירתית, ועד למיצובו כאחד האייקונים המרכזיים בתרבות הישראלית. לכמה רגעים, לפני שארצי הפך להיות מפלצת אצטדיונים, הוא היה חלוץ ביצירת צליל רוק פופ ורך, עם עומק טקסטואלי ועיבודים מסקרנים ששאבו ממגוון סגנונות והשפעות שיצרו את אחד האמנים האהובים במדינה.
ארצי שנולד באלוני אבא, מושב ליד עמק יזרעאל, גדל תחת הצל הקודר של טראומת השואה של הוריו, עובדה שתשפיע על חייו ועל יצירתו העתידית. כשגדל, החל לפתח את כשרונו המוזיקלי כשהחל בגיל 12 לנגן על גיטרה ולכתוב את שיריו הראשונים כשהיה בתיכון. עם גיוסו לצה”ל, היה בעל פרופיל קרבי גבוה שהוביל אותו לשירות בצנחנים שממנו עבר לחיל התותחנים. פציעה שעבר ובעקבותיה הורדת פרופיל אפשרו לו להצטרף ללהקת חיל הים. ההתחלה לא היתה זוהרת, אך במופע חדש, “רפסודה בכחול”, ארצי התבלט בתפקידי סולו שסללו את דרכו להיות כוכב.
עוד בהיותו חייל, פרץ ארצי לקונצנזוס כששר את השיר “אהבתיה” בפסטיבל הזמר והפזמון העברי ב-1970. השיר הפך להיט עם הגיעו למקום הראשון. בהמשך הוא הוציא שורת אלבומי פופ ומזיקה קלה שהורכבה משירי משוררים ומשירים פרי עטו, אותם התחיל להקליט באלבומו השני “על אנשים”. לאורך שנות השבעים, ארצי היה לאחד מהפנים המוכרות במדינה, עם מראהו הנאה וכריזמה בימתית. הוא הלחין שירים לסדרות טלוויזיה וסרטים, ואף שיחק בסרט “חסמב”ה ונערי ההפקר” בתפקיד הראשי של ירון מנהיג החבורה. הוא רשם זכיות נוספות כגון “זמר השנה” בגלי צה”ל וזכייה נוספת בפסטיבל הזמר. ניסיון להצליח בחו”ל לא הניב פירות, אך בשל הצלחתו בארץ, נשלח ארצי לייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר “את ואני”. השיר הגיע למקום ה-11 ולאחריו הוציא ארצי אלבום הנושא את שם השיר.
מרגע חזרתו מהאירוויזיון, הקריירה של ארצי החלה לדעוך כשניסה למצוא כיוונים אמנותיים שלא עלו יפה. מניסיון העלאת מופע שאפתני “משחקי 26” עד להקלטת אלבום פיוטים, ארצי שהיה לכוכב גדול בתחילת העשור, הגיע למצב שחברת התקליטים, הד ארצי, שקלה להפסיק להשקיע ביצירותו. בשלב כלשהו, ארצי עצמו כבר שקל לוותר על הקריירה ולפתוח בחדשה ככותב. המצב קיבל תפנית בשנת 78, כאשר לאלבום הבא, נשכר יאיר שרגאי בתור מפיק. עם נגנים מקצועיים כמו משה לוי, ארצי מתחיל לעבוד על אלבום חדש שונה לחלוטין מכל מה שיצר עד אז. עם עיבודים מורכבים וטקסטים אישיים של ארצי שהחלו לתפוס מקום מרכזי יותר משירי המשוררים, ארצי הוציא את “גבר הולך לאיבוד” שהפך להצלחה גדולה והחזיר אותו ללב הקונצנזוס. שיר הנושא העוסק בטראומה של דור שני לשורדי שואה, הפך לאחד מלהיטיו הגדולים.
אחרי “גבר הולך לאיבוד”, המשיך ארצי ללטש את הכיוון כאשר בשלהי שנות ה-70, הוא מוציא את אלבומו “דרכים”, אחד האלבומים החשובים במוזיקה הישראלית. באמצעות נגינתו של גיבור הגיטרה המקומי ויוצא להקות הקצב, גרי אקשטיין, האלבום כלל גוון שנטה יותר לרוק עם סולואים מתוגברי דיסטורשן בנוסף לכתיבת שירים קלים, מעובדים היטב שיצרו סטנדרט של פופ רוק ישראלי.
עם הצלחת “דרכים”, המשיך כוכבו של ארצי לזרוח, כשהוא הופך להיות פופולרי ואהוב יותר מאי פעם. אלבומיו שיצאו במחצית הראשונה של שנות השמונים כמו “חצות” ו”תרקוד“, ליטשו עוד יותר את סגנון הפופ רוק שהתווה. אלבומים מאוחרים יותר כמו “חום יולי אוגוסט” עסקו בנושאים קשים יותר שהחברה הישראלית התמודדה איתם כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני וכן התמודדותו של ארצי עם הטראומה של הוריו. עם להיטים כמו “ארץ חדשה” ו”חום יולי אוגוסט”, הפך ארצי למנפיק המנונים, בהפקתו של לואי להב שהכווין אותו ליצירת צליל גדול ואצטדיוני כפי שיצר עם ברוס ספרינגסטין כשעבד עמו בשנות השבעים.
בשנת 90 מוציא ארצי את אלבום הרוק האחרון שלו, “כרטיס ללונה פארק”, אף הוא בהפקתו של לואי להב. האלבום כלל שירים קודרים יחסית ונכשל מסחרית. שנת 92 היתה שנת המפנה של ארצי עת הוציא את האלבום “ירח” בהפקתו של יהוד עדר, שהפך להיות אחד מאלבומיו הנמכרים ביותר. ארצי שינה סגנון מוזיקלי כאשר הוא זונח את הרוק לעבר פופ קליל וקליט, ומאז שובר פעם אחר פעם את שיאי מכירות האלבומים, עורך הופעות ענק בפארקים ואצטדיונים, והופך לאחד האייקונים התרבותיים הגדולים והחשובים בישראל.
