לרגע אחד, הייתה להקה שיצרה מוזיקה בעברית, שהתכתבה עם מה שהולך בארה”ב ואנגליה בזמן אמת. להקה שטשטשה הרבה גבולות, לא זכתה לכבוד המגיע לה בזמן שפעלה ונחשבת היום כאחת מאבות המזון של הרוק הישראלי. להקת “אחרית הימים” הייתה פרי חזונו של המתופף הצעיר זוהר לוי. עד אז, רוק לא היתה מילה שגורה במיינסטרים הישראלי. מכל להקות הקצב, רק לצ’רצ’ילים הייתה הזדמנות להקליט אלבום שלם ועד אז, רק “החלונות הגבוהים” והניסיונות של אריק איינשטיין ושלום חנוך יצרו רוק שהתקבל באהבה ע”י הקהל. אבל הם היו מושפעים מהביטלס בתקופה שהעולם התקדם הלאה אחרי פירוק ארבעת המופלאים. “אחרית הימים” עשתה את זה אחרת.
הם עשו דיסטורשן, סולואים ארוכים והלחינו לטקסטים של כמה מגדולי הכותבים בספרות הישראלית. אבל זה מתחיל ב-1969, כשהרוק בארץ עדיין לא יצא מן הרסן. הבסיסט אלי מגן וזוהר לוי היו נגני סשנים שנפגשו בעת הקלטת אלבומם של “השלושרים”. מגן היה חייל משוחרר יוצא להקת הנח”ל ואילו לזוהר המבוגר יותר, היה ניסיון עשיר יותר כשהוא משמש כמתופף באלבומם החלוצי של “החלונות הגבוהים” ומקים בשנת 68 את ההרכב “זהר השביעי” שבין השאר היתה להקת הליווי של יוצא להקת נח”ל נוסף, רן אלירן. עם פירוק “השלושרים”, שאפו השניים ליצור הרכב משלהם, וצירפו מספר חברים מן הסצנה בניהם: ג’וזי כץ, חנן יובל ושלמה מזרחי. את שמם “כיף התקווה הטובה” קיבלו מבני אמדורסקי. עקב סכסוכים על רקע אמנותי, הלהקה התפרקה עוד בטרם הקליטה את אלבומה הראשון.
זוהר ומגן פנו לנגנים חדשים במטרה ליצור הרכב חדש ומגובש יותר. יצחק קלפטר, לשעבר חבר “הצ’רצ’ילים” ו”הסגנונות”, היה אחרי שירות צבאי בלהקת הווי של חיל השריון הצטרף כגיטריסט מוביל. גבי שושן שלוי הכיר עוד מימיהם במעברות ובאותה התקופה היה אחרי סבב הצגות המצליח של הגרסה העברית של המחזמר “שיער”, הצטרף כגיטריסט מלווה וסולן לצד מגן הבסיסט. לוי היה בדיוק אחרי שיתוף הפעולה שלו עם חנוך לוין, שהוליד את הפסקול למחזמר הסאטירי והנוקב “מלכת אמבטיה”. אחת מן ההפקות השנויות במחלוקת שנוצרו במדינה, כללה שירי רוק מחאתיים שהושפעו מפסיכדליה, בלוז וג’אז ורמזו על העתיד לבוא. לתקופה קצרה, הצטרפה גם מירי אלוני שהייתה כוכבת גדולה באותה תקופה אחרי שחרורה מלהקת הנח”ל.
יותר מכל מפעל כור היתוך, “אחרית הימים” הייתה הוכחה לסינרגיה בין עדות שונות בחברה הישראלית המגוונת. עולי ארצות המזרח לוי ושושן יצרו מוזיקה יחד עם הצברים ממוצא אשכנזי, מגן, קלפטר ואלוני. כשהרביעייה נמצאת בחדר חזרות ביפו, הם ניגנו את החומר החדש שעות על גבי שעות, כשהם חדורי מטרה ליצור רוק אגרסיבי אמיתי, כמו מה שהם שמעו אצל לד זפלין, דיפ פרפל ולהקות רוק מתקדם, אך בשפת הקודש. ההופעה הראשונה שלהם ב-1971, לא התקבלה בזרועות פתוחות, אך הרביעייה המשיכה לעבוד וללטש את החומר עד להקלטתו. בין המשתתפים יחד עם הרביעייה, אלוני שרה בשני שירים, אריק איינשטיין וצבי שיסל השתתפו קולות רקע והפסנתרנית והמעבדת אלונה טוראל ניגנה בשיר אחד.
התוצאה הניבה את האלבום הראשון והיחיד של הלהקה. אלבום אקלקטי אך מגובש, שכלל לחנים שאפתניים של לוי שנעו בין רוק מתקדם, הארד רוק, אפילו הבי מטאל, פולק רוק, ג’אז ובלוז רוק. הטקסטים פרי טעם של חנוך לוין, דליה רביקוביץ’, עמוס קינן, חיים חפר ויענקל’ה רוטבליט הביעו עמדה תרבותית חשובה בארץ. הרוק הוא אמנות לגיטימית לחלוטין. דבר שהובן בחו”ל כבר מזמן, אולם בארץ היכולת האינטלקטואלית הטמונה במוזיקה משוחררת רסן עדיין לא קיבלה הכרה. באלבום כמה מהשירים הגדולים ביותר במוזיקה והתרבות הישראלים כמו “פתחי לי את הדלת” האפי שמסתיים בדיאלוג סולואים בין שושן לקלפטר, “העץ הוא גבוה” שהפך ללהיט עם השנים, שירי הארד רוק אנגרטיים כמו “אין מקום לשניים על עמוד חשמל” ופזמון פופ שהפך להמנון ימי הולדת “יש לי יום הולדת”.
למרות שהלהקה זכתה להרבה שבחים ביקורתיים ואפילו בתואר “להקת השנה” הן בקול ישראל והן בגלי צה”ל, כמו גם בפרס כינור דוד היוקרתי, הלהקה הקדימה את זמנה בארץ ולא הייתה לנחלתם של רבים, שלא הורגלו לשמוע מוזיקה כה שונה ואגרסיבית באותה תקופה. אלוני עזבה מחשש שחלקה בלהקה מן השוליים שלא הצליחה מסחרית, תפגע בנסיקת הקריירה שלה. הופעות משותפות עם אריק איינשטיין ודורי בן זאב גם הן לא צלחו את מבחן הקהל. ניסיון של לוי להציל את הלהקה עם מחשבה על אופרת רוק עם טקסט של חנוך לוין, מעולם לא יצאה לפועל והלהקה הגיעה לאחרית ימיה, עם עזיבתו של מגן שרצה להתקדם לכיוונים אחרים. הלהקה התפרקה כשהשאירה את חותמה עם אלבום אחד חשוב שעם השנים, הובן כי היה פורץ דרך ומוכר כיום כיצירת מופת. “אחרית הימים” הייתה תופעה חד פעמית בנוף הישראלי, שאמנם הייתה מסונכרנת עם חו”ל, אך הקדימה את זמנה כאן בארץ. חלק מחבריה המשיכו לקריירות מצליחות, אך ההתחלות של כולם מובילות ל”אחרית הימים”. דווקא לוי, הכוח היוצר העיקרי סביב הלהקה והאלבום נמוג מקדמת הבמה זמן קצר לאחר התפרקות הלהקה.
