“הצ‘רצ‘ילים“, מחלוצי הרוק הישראלי, היא הלהקה שבמובן מסוים התחילה את הרוק במדינת ישראל. ההרכב הוקם ב-1965, ע”י הרב נגן חיים רומנו והבסיסט והגיטריסט, מיקי גבריאלוב. שני תיכוניסטים תל אביביים שגילו כי יש להם טעם מוזיקלי משותף, וחולקים את האהבה לרוק בחו”ל, שהיה רחוק מלהיות הפסקול בתל אביב באותה תקופה. אליהם הצטרפו יצחק “צ’רצ’יל” קלפטר על הגיטרה, שהכינוי שקיבל אחרי שנשא הרצאה נלהבת בתיכון על המנהיג הבריטי, הפך לשם הלהקה, עמי טרייביש בתופים וסלווין ליפשיץ שעלה מדרום אמריקה, סולן. במשך שלוש שנים, הופיעו על במות בתל אביב ובמי שהייתה לבירת הרוק ולביתן של להקות הקצב, רמלה. ברפרטואר, הם ביצעו קלאסיקות רוק של להקות כמו הביטלס, לד זפלין ודיפ פרפל.
ב-1968, התגייסו קלפטר וסלווין לצה”ל ובכך תמה תקופת ההרכב הראשוני של הלהקה. אל השלישייה הנותרת הצטרפו רוב האקסלי, גיטריסט אנגלי שהיה חבר בלהקת The Tornados והגיע להתערות בסצנה הישראלית והסולן סטן סולומן שהחליט להישאר בארץ אחרי שהגיע מקנדה כמתנדב בקיבוץ. בהרכב הזה, יצא הסינגל הראשון של הלהקה, Too Much In Love To Hear, קאבר לשירם של הטרנדוס, שלא עורר עניין בארץ. להקה ישראלית שמבצעת קאברים לשירים באנגלית לא הייתה עניין חם בישראל. אירוע משמעותי בתולדות הלהקה היה מופע חימום ללהקת דיפ פרפל, במסגרת מסע הופעות שערכו באירופה, ששינה את היחס כלפי הלהקה שהוחתמה מיד לאחר מכן בחברת “הד ארצי”.
הלהקה ניגשת להקליט את אלבומה הראשון כשהיא עמוסת השפעות מהרוק הפסיכדלי ששוטף את אנגליה וארה”ב בזמן אמת. יחד עם זאת, השפעה של מוזיקה ים תיכונית ממדינות כמו יוון, נכנסה גם היא פנימה ובכך מבדילה את הלהקה מלהקות רבות בעולם שמנגנות רוק לועזי. בשיתוף פעולה ייחודי עם המעבד והמלחין נועם שריף, הלהקה מוציאה את אלבומה הראשון ב-1969 הנושא את שמם, עם שירי הארד רוק ופסיכדליה כשחלקם כוללים השפעות אתניות ברורות. בעיקר Debka שהוקלט בשיתוף פעולה עם שריף. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית והכרה גדולה בזמן אמת, אך מי שבא להצלתה של הלהקה אחרי שסולומן עזב אותה, היה לא אחר מאשר אריק איינשטיין.
מי שהיה לאחד מכוכבי הפופ הגדולים במדינה, אימץ לעצמו להקת רוק מחתרתית, והקליט איתם כמה מיצירות המופת של הרוק הישראלי כמו “פוזי”, “שבלול”, “פלסטלינה” ואפילו אלבום שירי ילדים עם רוב האקסלי. זמרים מצליחים נוספים איתם הקליטו אלבומים גדולים הם אושיק לוי ב”קצת שקט” ו”כל אחד” של פופיק ארנון. עם ההצלחה המקומית, הלהקה נחושה לכבוש טריטוריה נוספת בארץ ובהשפעת דיפ פרפל שביצעו יצירה שלמה עם התזמורת הפילהרמונית של לונדון, החליטה לשלב בין רוק למוזיקה קלאסית ובכך להיות מהחלוצים שיניחו את היסודות לרוק המתקדם בארץ. נועם שריף הציע למנצח הפילהרמונית זובין מהטה לנצח על קונצרט שישלב בין התזמורת ללהקה על בסיס יצירה של באך. המופע נחל הצלחה ואפילו הוקלט על סינגל תחת השם “צ’רצ’יל סבסטיאן באך”.
עם שאיפות גדולות של הלהקה להצליח בחוץ לארץ, כשאת עמדת הסולן במקומו של סולמון תופס דני שושן, עברה הלהקה לאנגליה. מחשש שיפגעו רגשותיהם של האנגלים, שונה שם הלהקה ל”Jericho Jones“. אלבומם הבא שיצא ב-1971 תחת חברת התקליטים הנודעת A&M, Junkies, Donkeys & Monkeys היה מושתת הרבה יותר על סאונד הארד רוק ובלוז רוק שהתכתב היטב עם הלהקות הגדולות של התקופה. בסגנונו, היה פחות בעל ייחוד אתני, אך הצליח באופן יחסי כשהלהקה מופיעה באירופה, ונדמה כי האפשרות של להקת רוק ישראלית לפרוץ בחו”ל, ממשית מתמיד. שנה לאחר מכן, משנה הלהקה את שמה בשלישית ל”Jericho” כשהיא מוציאה את אלבומה האחרון שנושא את שם הלהקה. האלבום הוא עוד שינוי בסגנונה של הלהקה. מלבד קטעי ההארד רוק, היא החלה לאמץ השפעות ברורות של רוק מתקדם, עם תזמורת המנגנת עימה ויוצרת יצירות ארוכות ושאפתניות שלא נשמעו בקרב להקות ישראליות.
למרות השאפתנות וההתכתבות עם הצליל באנגליה, הלהקה לא זכתה להצלחה מסחרית, ואחרי חילופים תכופים של חבריה, התפרקה לבסוף בשנת 1973. בסופו של יום, קשה היה לצלוח בשוק הבינלאומי כלהקה ישראלית שאומנם היתה ייחודית בישראל, אבל בחו”ל פעלה בתוך אוקיינוס של להקות מקומיות וזרות, שגם הן ניסו לפרוץ ולהצליח בגדול. על אף פרק הזמן הקצר בה פעלה להקת “הצ’רצ’ילים”, היה לה תפקיד קריטי בעיצוב המוזיקה הישראלית וביצירת רוק איכותי ולא מתפשר. חבריה המשיכו לפעול ולהשפיע על תולדות הפסקול הישראלי ואלבומיהם נחשבים לפריט אספני יקר ערך בקרב אספני תקליטים בעולם, כאשר מחיר אלבום מקורי של הלהקה מרקיע שחקים.
