בלאק סאבאת’ נחשבת לחלוצת ההבי מטאל בראשית שנות ה-70 והיא אחת מלהקות הרוק הנודעות והחשובות בהיסטוריה של הרוק. הלהקה עברה מספר גלגולי הרכבים לאורך השנים, כאשר ההרכב המקורי כלל את הסולן אוזי אוסבורן, הגיטריסט טוני יומי, המתופף ביל וורד והבאסיסט גיזר באטלר. יומי ו-וורד ניגנו יחד בלהקת בלוז רוק בשם Mythology עד פירוקה ב-1968 והצטרפו לבאטלר ואוסבורן חברי להקתThe Rare Breed . הרביעייה החדשה נקראה תחילה The Polka Tulk Blues Band ולאחר מכן שינתה את שמה ל-Earth. כשהלהקה גילתה במהלך הופעות שמתבלבלים ביניהם להרכב נוסף שנשא את השם Earth, הם החליטו לשנות את שמם פעם נוספת. Black Sabbath היה שם של סרט אימה איטלקי שהוקרן בבית קולנוע באותו רחוב שבו הלהקה עשתה חזרות. חברי ההרכב ראו שיש תור עצום לאותו סרט והחליטו לכתוב שיר, הנושא את השם שלו. ברוח ז’אנר האימה, הלהקה כתבה שיר עם מילים אפלות וסאונד כבד, הנוגד את רוח המוסיקה הפופולרית של סוף שנות ה-60 האופטימית וההיפית. הלהקה שהאהבה בסאונד החדש, החליטה לשנות את שמה ל-Black Sabbath.
אלבום הבכורה, שנשא את שם הלהקה יצא ביום שישי ה-13 בפברואר 1970. בעיניי רבים האלבום נחשב לאלבום ההבי מטאל הראשון בהיסטוריה. בין שיריו הבולטים:N.I.B, The Wizard , Evil Woman ושיר הנושא. עטיפת האלבום הציגה נוף של בית שנראה נטוש ליד אגם, כשלפניו אדם לבוש גלימה שחורה. הביקורות הקטלניות לא ריחמו על הלהקה, אך האלבום זכה להצלחה מסחרית באנגליה. בספטמבר אותה שנה יצא גם אלבום הפריצה שלהם, Paranoid. אלבום שזיכה אותם בהכרה בינלאומית כמבשרי הצליל האפל החדש. שיריו הבולטים היו War Pigs, שמדבר על מלחמת ויאטנם, Iron Man הדיסטופי ושיר הנושא, שהפך להיט ענק ונכתב תוך פחות מחצי שעה.
שנה לאחר מכן יצא Master of Reality שעם השנים גם זכה להכרה כאלבום פורץ דרך, האהוב מאוד בקרב מעריציהם. בזמן אמת, המבקרים עדיין לא התרשמו ולא האמינו בכוחו של הסגנון החדש שהלהקה פיתחה. לאחר סיבובי הופעות עולמיים אינטנסיביים ואלבום נוסף רביעי במספר בשם Vol.4, הלהקה התעייפה וחזרה לאולפן לעבוד על חומרים חדשים.
בהמשך שנות ה-70 בלאק סאבאת’ המשיכה להוציא אלבומים, מוצלחים יותר ופחות, וצברה קהל מעריצים רב שהפכו אותה לאגדה בז’אנר. דמותו של אוזי אוסבורן הפכה לפניי המטאל וזיכתה אותו בכינוי “נסיך האופל”. כמו כל להקת רוק גדולה בשנות ה-70, גם בלאק סאבאת’ ניהלה אורח חיים פרוע מלא אלכוהול, סמים וסקס. נסיך האופל היה הבולט בין חברי הלהקה ודחף את עצמו לקצה כל פעם מחדש, עד שטוני יומי הבין שהלהקה לא תשרוד כך הרבה זמן. לצד לחצים מחברת התקליטים, הוא החליט לפטר את אוסבורן מהלהקה באמצע שנת 1979. אוסבורן עוד יתאחד עם הלהקה בעתיד, אך בזמנו יצא לקריירת סולו מצליחה.
מחליפו הגיע זמן לא רב אחרי הפיטורים, סולן להקת הרוק הכבד Rainbow לשעבר, רוני ג’יימס דיו, שעם פעילותו לאורך השנים הפך לאגדת הבי מטאל בעצמו. הגעתו של דיו שינתה את הסאונד של הלהקה, אך עדיין זיכתה אותם בהצלחה מסחרית גדולה. עם סולנה החדש ההרכב הוציא שני אלבומים Heaven & Hell ו-Mob Rules. ב-1982 עזב דיו את הלהקה כדי להקים הרכב משלו – Dio. מחליפו של דיו היה עוד סולן בולט בעולם הרוק הכבד, אקס דיפ פרפל בזמנו, איאן גילן איתו הוציאו אלבום אחד בשם Born Again, גילן פרש מההרכב לטובת איחוד עם דיפ פרפל ולמעשה בשלב זה (1984) נשאר טוני יומי לבדו בהרכב. הוא הוציא אלבום סולו עם עוד סולן של דיפ פרפל לשעבר, גלן יוז, אלבום שלבסוף עקב לחץ חברת התקליטים יצא תחת השם בלאק סבאת’. בהמשך שוב התחלפו חברי הלהקה למעט טוני יומי כשאת תפקיד סולן הלהקה קיבל טוני מרטין. ביוני 1995 התפרקה הלהקה והתאחדה שוב בשנת 1998 עם סולנה האגדי אוזי אוסבורן. ההרכב התפרק מחדש בשנת 2006 אבל בשנת 2011 התאחד מחדש לראשונה עם כל ארבעת חבריה המקוריים. שנה מאוחר יותר פרש ביל וורד מהלהקה ובשנת 2013 הוציאו שלושת חבריה הנותרים אלבום אולפן חדש בשם “13” לראשונה עם אוזי אוסבורן כסולן הלהקה, אחרי 35 שנים מאז הופיע כסולן באלבום Never Say Die! (1978).
בשנת 2016 יצאה הלהקה לטור פרידה שזכה לשם The End שבו התאחדו חברי ההרכב המקוריים. הופעה חגיגית אחרונה של הלהקה התרחשה בעיר הולדתה, בירמינגהאם בארבע בפברואר 2017, אבל מורשתה של להקת בלאק סבאת’, ממשיך וימשיך להדהד לעוד הרבה שנים קדימה.
