להקות ישראליות ברוב הזמן, הן לא עסק מתמשך. הן מעצבות את הלך הרוח במדינה ואז בגלל סיבות שונות מתפרקות. אבל להקה אחת היא דוגמה יוצאת דופן, שזכתה להצלחה עצומה עם שיריה הראשונים והמשיכה לפעול יחד לתקופת זמן ארוכה. מאז יצאה עם אלבומה הראשון, “משינה” היא אחת הלהקות הפופולריות והמצליחות שקמו במדינה, עם הישגים בלתי ניתנים לתפיסה בקנה המידה שבישראל, כשהיא מביאה את בשורת הניו ווייב והסקא ארצה, המשיכה הלהקה להתנסות במספר סגנונות, אך שמרה על קו של שירי פופ רוק פשוטים שהביאו לה קהל מעריצים אדוק עד היום, ממגוון דורות ורקעים.
הלהקה מתחילה בבסיס חיל התותחנים עם פגישת שני מקימיה ויוצריה העיקריים. יובל בנאי, נצר לשושלת הבנאים ובנו של יוסי בנאי, גדל סביב אווירת הבוהמה של משפחתו והכיר כמה מהאמנים הגדולים בישראל מאז היה ילד. לקראת גיוסו בנאי החליט שהוא רוצה להתגייס לשירות קרבי וגויס לחיל התותחנים, והשתתף במלחמת לבנון הראשונה שפרצה בשנת 82. לקראת סוף שירותו עבר לשמש כמדריך טירונים בבסיס הטירונות של החיל שם פגש את שלומי ברכה איתו חלק חדר משותף. ברכה, שהיה גיטריסט מגיל צעיר, הכיר את יובל עוד בתקופה בה שניהם גלשו בחופי תל אביב. באותו חדר, החלו להבין כי הם חולקים טעם מוזיקלי משותף: פאנק, ניו ווייב וסקא. עוד בתקופת שירותם הצבאי, נזרעו זרעי הלהק האשונים, כאשר בנאי וברכה החלו לעבוד על שירים, כשהם חולקים רעיונות שחלקם יהפכו ללהיטים גדולים באלבומם הראשון. שם הלהקה אף הוא נוצר באותם הימים, אחרי שבנאי וברכה שאלו את אחד מחבריהם לחדר, עולה חדש מברית המועצות, כיצד אומרים “טבלת ייאוש” ברוסית, והחבר השיב “משינה ורמני” (מכונת זמן).
עם סיום שירותם הצבאי בשנת 83′ החלו השניים לעשות צעדים ראשונים בהקמת הרכב חדש כשהם מחפשים נגנים נוספים להרכב. אחרי שינויים פרסונליים למשך תקופה קצרה, התגבש ההרכב החדש שכלל את בנאי כסולן, ברכה כגיטריסט, אורן אליעזרי בגיטרה, מייקל בנסון בבס ואיגי דיין בתופים. חטיבת הקצב בנסון את דיין היו מנוסים יותר בעסקי המוזיקה כשניגנו בהקלטות של כמה מהאמנים והלהקות המצליחים של התקופה כמו ריטה, רמי קליינשטיין ו”בנזין”. אחרי הופעות רבות במועדוני השוליים של ת”א כמו “פינגווין” ו”קולנוע דן”. עקב חילוקי דעות בעיקר בין ברכה לבנאי, בעקבות קריירת המשחק של בנאי, שלוהק לתפקיד ראשי בסרט “מכת שמש”, בעקבותיו נעדר למספר חודשים מהחזרות התפרקה הלהקה לשתי להקות: בנאי דיין ואליעזרי הקימו את “שלום הציבור”, ואילו ברכה ובנסון את להקת “החזית העממית”.
פגישה אקראית בין בנאי לברכה הסתיימה בהשלמה שהובילה להקמת הלהקה מחדש. עם יזרעאלי בחוץ, התגבש הרכבה הסופי של “משינה” כרביעייה שהחלה להקליט חומרים שעתידיים לכבוש את המדינה. הסינגלים הראשונים “אופטיקאי מדופלם” ו”רכבת לילה” הפכו להצלחה בין לילה וסימנו את הלהקה כהבטחה לקראת אלבומה הראשון. הבטחה שהתממשה כשאלבום הבכורה יצא ב-1985 והפך את הלהקה לסנסציה מצליחה מסחרית וביקורתית, עם סיבוב הופעות שובר קופות. להופעות, צורף אבנר חודורוב כקלידן ונגן כלי נשיפה, מה שהרחיב את הארסנל של הלהקה ואפשר לה לאמץ צלילים שונים.
הצלחת האלבום העפילה על פעילותה העתידית של הלהקה כאשר שני אלבומיה הבאים כשלו הן מסחרית והן ביקורתית. תקופה זו לטענת חברי הלהקה, חידדה ושיפרה אותם וכשיצאו עם אלבומם הרביעי ב-1990, “העמותה לחקר התמותה”, הלהקה חזרה לזרם המרכזי כהאלבום נמכר בלמעלה מ-50,000 עותקים.
האלבום הבא “מפלצות התהילה” שיצא בשנת 92, שהיה האלבום בהמושקע ביותר של הלהקה, שינה כיוון מוזיקלי אל עבר רוק אלטרנטיבי וגראנג’ אגרסיבי בהשפעת גל להקות מצליחות כמו פיקסיז, סוניק יות’ ו”נושאי המגבעת” בישראל שברכה הפיק. האלבום לא נחל הצלחה מסחרית כמו קודמו ועדיין ולמרות שמדובר באלבום שונה וכבד באופן יחסי, הוא הגיע למעמד אלבום זהב וזכה לביקורות חיוביות.
סופה של הלהקה בגלגולה הראשון הגיע ב-1995 עם האלבום “להתראות נעורים שלום אהבה” בו החליטה הלהקה על סיום פעילותה, סיום שנחתם טרגית עם מותם של שלושה צעירים בפסטיבל ערד רגע לפני הופעת הפרידה. חברי הלהקה המשיכו לקריירות סולו ופרויקטים שונים. בשנת 2003 חזרה הלהקה לפעילות עם סינגל חדש “משהו קטן וטוב” שהצליח מסחרית והחזיר את משינה מחדש לקדמת הבמה. מאז, הוציאה הלהקה עוד שלושה אלבומים: “רומנטיקה עתידנית” (2005), “יהלומים בשמיים” (2010) ומתים שרים הולכים (2018). משינה ממשיכה להופיע וליצור כשהיא שומרת על מקומה הבלתי מעורער במוזיקה והתרבות הישראלים.
