מטאליקה היא אחת הלהקות המצליחות ביותר בכל הזמנים וחלוצה בז’אנר הטראש מטאל של שנות ה-80. הלהקה הוקמה על ידי המתופף הדני לארס אולריך והגיטריסט ג’יימס הטפילד, אליהם הצטרף הגיטריסט דייב מאסטיין בעקבות מודעת פרסום לחיפוש גיטריסט מוביל שפרסמו השניים בעיתונים. את הבסיסט המוכשר קליף בורטון הם צירפו ללהקה לאחר שראו אותו מופיע במועדון האייקוני בלוס אנג’לס Whiskey A Go Go עם להקתו דאז, Trauma.
כבר בתחילת העבודה של הלהקה על אלבומה הראשון, הם החליטו לפטר את מאסטיין עקב התמכרותו לאלכוהול וסמים שגרמה לו להיות אלים ובתפקוד נמוך. מאסטיין המתוסכל, נטר טינה, והקים את להקת המטאל המצליחה Megadeth. באותו היום שפוטר מאסטיין, כבר הצליחה הלהקה לגייס את גיטריסט להקת Exodus, קירק האמט.
ביולי 1983 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, Kill ‘Em All. למרות חוסר הצלחתו המסחרית, האלבום הקנה להם קהל מעריצים נאמן בקרב סצנת המטאל המחתרתית. מטאליקה אופיינה כבר בימיה הראשונים במטאל מהיר עם מקצבי תופים מרשימים, בדרך כלל עם שני פדלים לתוף הבס, והרבה דיסטורשן. שנה לאחר מכן יצא Ride The Lightning, שהוקלט בדנמרק, מולדתו של אולריך, עם הסינגלים Creeping Death ו- Fade to Black. כתיבתו של בורטון ונגינתו הייחודית על הבס היו מאוד דומיננטים באלבום זה. השימוש שלו באפקטים שמשתמשים בהם בדרך כלל על גיטרות חשמליות, בגיטרת הבס, יצרו צליל מיוחד ושונה. בפתיח לשיר For Whom The Bell Tolls, ניתן לשמוע את עבודתו הייחודית של בורטון על הכלי.
באוגוסט 1986 יצא Master of Puppets שנחשב בעיני רבים האלבום הטוב ביותר של הלהקה, שכלל את שיר הנושא של האלבום, המדבר על השעבוד בהתמכרות לסמים ואת השירים הבולטים באלבום Battery ו- Orion, בספטמבר של אותה השנה, הלהקה ערכה סיבוב הופעות באירופה. במהלך נסיעה באוטובוס של הלהקה בשוודיה, איבד הנהג שליטה והאוטובוס התהפך מספר פעמים. חברי הלהקה יצאו ללא פגע ממשי, חוץ מקליף בורטון שעף החוצה ונהרג. בורטון היה בן 24 בלבד והותיר את הלהקה המומה ושבורת לב. בהחלטה משותפת עם משפחתו, החליטו חברי הלהקה הנותרים להמשיך בפעילותה ותרו אחרי בסיסט חדש. לבסוף נבחר ג’ייסון ניוסטד בסיסט להקת Flotsam and Jetsam.
ב-1988 יצא לאור האלבום הרביעי …And Justice For All שהיה ההצלחה המסחרית הראשונה של הלהקה. האלבום כלל את אחד השירים הכי מפורסמים שלה One – סיפור טרגי מנקודת מבטו של חייל במלחמת ויאטנם המתאר את המורכבות הפילוסופית במלחמות, וכלל את אחד הסולואים האייקוניים של קירק האמט. השיר היה הראשון לו צילמה הלהקה קליפ ל-MTV.
ב-1991 יצא האלבום המצליח ביותר של הלהקה ‘Metallica’ שזכה לכינוי “האלבום השחור”. ההקלטות האלבום היו היקרות ביותר של הלהקה עד אז והוא כולל להיטי ענק כמו:Nothing Else Matters, Enter Sandman The Unforgiven. האלבום הכניס אותם לראשונה למיינסטרים העולמי, אך היה גם צעד לאחור מסגנון הטראש מטאל שמאפיין אותם, ובלט ברוק איטי ופופולרי יותר. בעיני רבים ממעריצי הלהקה האדוקים הלהקה “בגדה” בעקרונותיה כשעברה לסגנון קליט יותר. יחד עם זאת האלבום חשף קהל רחב ללהקה בפרט ולז’אנר המטאל בכלל, כשהוא הפך את סצנת המטאל לסנסציה עולמית, ועד היום נשאר כאחד האלבומים החשובים והנמכרים בז’אנר.
בהמשך שנות ה-90, מטאליקה זכתה למעמד מיתולוגי בז’אנר והופיעה בפסטיבלי המוסיקה הגדולים בעולם. היא הוציאה עוד שני אלבומי אולפן, Load ו- Reload ואלבום הופעה בלתי נשכח S&M שהוקלט ביחד עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו.
בתחילת שנות ה-2000 מטאליקה, בעל כורחה, הייתה חלק ממהפכת שיתוף המוסיקה באינטרנט. לאחר שגילו כי שיר שלהם, שעוד לא יצא לאור, יחד עם כל הדיסקוגרפיה שלהם, דלף לאתר שיתוף הקבצים הדיגיטלי Napster, הם פתחו בתביעה נגד האתר בגין הפרת זכויות יוצרים. בהובלת אולריך, מטאליקה ניצחה במשפט אך הפסידה קהל מעריצים גדול שזעם על חוסר ההבנה שלהם בקדמה הטכנולוגית, שכידוע היום, השתלטה על תעשיית המוזיקה.
מטאליקה המשיכה להוציא אלבומים גם במאה ה-21. בשנת 2003 את האלבום St. Anger ב-2008 אתDeath Magnetic שבו הם חזרו לנגן בסגנון הטראש מטאל שאפיין אותם בתחילת הדרך, בשנת 2016 את אלבומם העשירי Hardwired… to Self-Destruct ולאחרונה, בשנת 2023, את האלבום 72 Seasons
מטאליקה הפכה לאחת הלהקות החשובות והמשמעותיות ברוק ובמטאל, מפלצת אצטדיונים שאף נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול בשנת 2009. ללהקה השפעה עצומה הרבה מעבר לז’אנר המטאל הן בקרב אומנים והן בקרב מאזינים.
