פינק פלויד הייתה אחת מלהקות הרוק המצליחות והחשובות בתולדות הרוק. היא הוקמה בלונדון באמצע שנות השישים, בשיאה של התנועה הפסיכדלית, על ידי רוג’ר ווטרס, ניק מייסון וריצ’רד רייט ,סטודנטים לאדריכלות, וסיד בארט שהיה סטודנט לאמנות. בהובלתו העיקרית של בארט, אלבום הבכורה של פינק פלויד The Piper at the Gates of Dawn, היה פריצת דרך חשובה במוזיקה הפסיכדלית. כשרונו ודימיונו המפותח של בארט סללו את דרכה של פינק פלויד לצליל פסיכדלי עשיר שכלל הופעות מיוחדות עם מופעי תאורה מרשימים וחדשניים.
תור הזהב של בארט היה מוצלח, אך מהיר. סיד הרבה להשתמש באסיד ואל.אס.די שהיו סמים פסיכדליים פופולריים בתקופה זו, מה שגרם לחוסר תפקוד והתדרדרות במצבו הנפשי, שאילצו את הלהקה לוותר עליו ולמצוא לו מחליף. המחליף שנמצא היה חברו הוותיק של בארט מלימודי האומנות, דיוויד גילמור.
למשך מספר אלבומים בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, הרביעייה החדשה ניסתה למצוא את הסאונד הייחודי לה עם ניסיונות שונים כמו אלבום בשיתוף אורקסטרה שלמה (Atom Heart Mother), סאונדטרקים לסרטים צרפתיים (More, Obscured by Clouds) והפיכת האולפן לקודש הקודשים של היצירה שלהם עם סינטיסייזרים מתקדמים והפקה רחבה שזורה באפקטים. בסרט Live at Pompeii, מתועדים חברי הלהקה מופיעים באמפיתיאטרון בעיר העתיקה פומפיי שאיטליה, רגע לפני ההתפוצצות המסחרית הגדולה שלהם.
בתחילת 1973, זה קרה. The Dark Side of the Moon היה שיא היצירה של הלהקה בכל פרמטר. טקסטים פילוסופיים על משמעות החיים, סאונד שמיימי ומתקדם ושיתוף פעולה מלא ומגובש של חברי הלהקה. האלבום הפך לאחד הנמכרים ביותר בכל הזמנים והתחיל את ימי הזוהר של הלהקה.
שנתיים לאחר מכן יצא Wish You Were Here. אלבום שכולו מחווה לחברם המיתולוגי בהרכב, סיד בארט, שזכה להצלחה גדולה, כמו גם להכרה והערכה בעולם הרוק המתקדם. כבר באלבום זה כמו גם בבא אחריו Animals שיצא בשנת 1977, השתלטנות של ווטרס על יצירות הלהקה הלכה וגדלה עד שבמהלך העבודה על הפרויקט הכי גדול שלהם The Wall, שיצא בשנת 1979,לא רק שהרוב המוחלט של החומרים נכתב על ידו, אלה ווטרס גם הכתיב את הטון של היצירה ושל הלהקה בכלל. בעקבות חילוקי דעות שלא לומר תסכול של יתר חבריה, ווטרס פיטר את קלידן הלהקה רייט במהלך טור ההופעות הגרנדיוזי לקידום האלבום.
האלבום הבא שיצא תחת שמה של הלהקה היה The Final Cut, פרויקט המשך של The Wall. למעשה היה זה פרויקט אישי של ווטרס שרצה להוציא לאור שירים שלא נכנסו לאלבום הקודם. האלבום נוגן ברובו על ידי נגנים שכירים שווטרס שכר במקום חברי הלהקה. לאחר צאת האלבום, עקב סכסוכים משפטיים מתוקשרים, עזב ווטרס את הלהקה. בהמשך שנות ה-80 וה-90 ההרכב פעל תחת ההנהגתו של גילמור, שינוי שהשפיע על סגנון הלהקה ולקח אותה לכיוון יותר בלוזי ומלודי.
פינק פלויד הייתה ועדיין מקור השראה עצום ללהקות רוק בכל רחבי העולם, כשהיא מהווה בסיס והשפעה לסגנונות רבים שנוצרו בהמשך. השפעתה גדולה לא רק מבחינת התוכן המוזיקלי שיצרה כי אם גם בתפיסה והשימוש באולפן ההקלטות ככוח יצירתי חשוב.
