שנות השמונים בישראל נפתחו בתרבות שונה לחלוטין מהעשור שקדם לה. אם בשנות השבעים להקות רוק עם סאונד עוצמתי התקבלו בהרמת גבה, המצב השתנה לחלוטין בעשור הבא עבור להקות שהביאו שירים עוצמתיים, עם סאונד בומבסטי ואווירה שקידשה והיללה את החופש שהנחיל הרוקנרול. אחת הלהקות האלו שהיו להצלחה עצומה בזמן אמת, הייתה “תיסלם”. הלהקה שהחלה כניסוי של חיילים ששירתו בצבא באולפני גלי צה”ל. יזהר אשדות היה עורך מוזיקלי ויאיר ניצני היה טכנאי שידור. השניים התחברו במהרה וגילו כי הם חולקים טעם מוזיקלי משותף, בעיקר עם התלהבותם מסגנון הדיסקו שחרש את העולם בסוף שנות השבעים.
אשדות וניצני היו תקליטנים כשהתפרנסו מחוץ לצבא וב-1979, החליטו ליצור שיר שכתבו יחדיו. השיר היה “תנו לי רוקנ’רול”. הם החליטו להקליט אותו עם זמר צעיר שהיה חבר בלהקת חיל האוויר, דני בסן. השלישייה, ללא שם וללא מחשבה לגבש הרכב עם חזון ברור, הקליטה את השיר באולפנים ללא ידיעת מפקדי התחנה. כתוצאה מכך, הם החליטו להקים הרכב יחד כשהם מצרפים לשורותיהם את הגיטריסט יושי שדה שהיה טכנאי באולפני “טריטון” הנודעים. השיר בוצע באנגלית, כפרודיה אירונית על המחאה של הרוק נגד הדיסקו, בעוד שהשיר עצמו התבסס על מקצב דיסקו כשהוא הולחן ע”י שוחרי הסגנון.
למרות שהשיר הלועזי הוקלט כדי להצליח בחו”ל, הוא עורר התעניינות דווקא בישראל. מה שהוביל את חברי הלהקה להקליט את השיר ואת כל החומר שכתבו לאלבום בעברית. עם שם שהלהקה לקחה משמה של חברת ההפקות של אשדות את ניצני, היא הוציאה ב-1981 את אלבומה הראשון “רדיו חזק”. האלבום הפך להצלחה מסחרית מסחררת, ואת חברי הלהקה לסופרסטארים מפורסמים. בניגוד ללהקות ואמני רוק משנות השבעים שגם אימצו את הסאונד הבומבסטי של שירי פופ רוק כבדים, “תיסלם” הפכה להצלחה גדולה בין היתר בזכות יכולת שיווקם וגישתם בהפיכת המוזיקה שלהם למוצר נחשק. עם שירים פשוטים ועוצמתיים ומראה ויזואלי כובש שכלל תלבושות יוצאות דופן בהופעות (בין היתר, הופעותיו של ניצני עם ברז לראשו), הפכה “תיסלם” דוגמה ללהקה מצליחה שמתייחסת לקריטריונים רבים בהופעותיה ובדימויה ברצינות רבה.
“רדיו חזק” הפך לסנסציה עם יציאתו בזכות שירים פופולריים כמו “תנו לי רוקנ’רול”, “תפסיק לכוון אליי”, “מעשנים ביחד”, “לראות אותה היום”, וכמובן שיר הנושא שהפך ללהיט ענק. גם עטיפת האלבום האייקונית שצולמה ע”י ז’ראר אלון עוררה באז כמו גם שמועות לגבי זהות הדוגמנית העירומה. הצלחת האלבום הובילה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ שהופק על ידי לואי להב שאף הוא נחל הצלחה. המופעים התקיימו במקומות גדולים יותר ממה שהיה נהוג בקרב להקות רוק בארץ. הצלחתה של “תיסלם” יחד עם זו של “בנזין” יצרה תופעה תרבותית של רוק ישראלי חזק שהוגדר ע”י שתי להקות מצליחות שונות לחלוטין בהווייתן וחילק את המאזינים בארץ לשני מחנות.
כדי להכות בברזל בעודו חם, הוציאה הלהקה שנה אח”כ את אלבומה השני “תיסלם 2”, כשלשורות הלהקה מצטרפים הבסיסט צוף פילוסוף והמתופף סמי אברזרדל ומשלימים את ההרכב, כשעד אז הרביעייה הקליטה והופיעה עם נגני סשן. האלבום הצביע על שינוי בכיוונה של הלהקה, כשחבריה בתגובה לביקורות כלפיהם, החליטו למתן את סגנונם, כשהם מתמקדים בעיקר בנגינה ופחות בהופעה ובתדמית הצעירה והנשכנית. השינוי דווקא פגע בהצלחה המסחרית, על אף להיטים שהאלבום הנפיק דוגמת “בוקר של כיף”, “כבר הסתיו עכשיו”, “שנה שניה”, “השריקה הזאת” ו”עוד פגישה”, כמו גם ביקורות חיוביות.
מלבד הכיוון המוזיקלי, פירוק הלהקה נראה באופק כשמשברים כלכליים החלו ללוות את הלהקה בעקבות ניהול לא נכון של הופעותיהם הבומבסטיות, מה שהוביל להופעות גם במקומות קטנים יותר ובאירועי ילדים כמו ב”פסטיגל”. במהלך התקופה הזאת, הקליטה הלהקה אלבום אחד אחרון בשם “לאספנים בלבד” שכלל גרסאות כיסוי לשירים פופולריים כמו גם הסינגל “חצבים פורחים” שנכתב במקור לטובת קמפיין לבנק לאומי והפך להיט ענק. גם בתקופת ההקלטות, החלו להיווצר קרעים כשאבזרדל עזב את הלהקה והוחלף במכונת תופים. עם קושי כלכלי ואיבוד עניין מצד חברי הלהקה, תיסלם התפרקה ב-1983, כשמרבית חבריה המשיכו בקריירה מוזיקלית ענפה. בסן, אשדות וניצני הפכו לאמנים מצליחים, כשאשדות היה גם למפיק ומעבד נודע בזכות הצלחתו עם עופרה חזה בלהיטה הבינלאומי “אם ננעלו”. ניצני הפך גם לקומיקאי ופניו נראו לאורך שנים בטלוויזיה הישראלית כאשר במקביל הוא מתמנה למנכ”ל אחת מחברות התקליטים החשובות והגדולות בארץ, הד ארצי.
לאורך השנים, הלהקה התאחדה מספר פעמים בתקופות שונות, כאשר ב-1990, היא אף הוציאה סינגל מחאתי חדש ומצליח, שאף הוא הפך להיט ענק בשם “פרצופה של מדינה”. במאה ה-21, חזרו חברי הלהקה להופיע באופן קבוע, כשהופעותיהם נשארות הצלחה טוטאלית ומבהירים שגם זמן רב אחרי שנות השמונים, שיריה של “תיסלם” שהתקבעו בפסקול הישראלי, עדיין מדברים לקהל הרחב.
