הלהקה ששינתה את אופן ההסתכלות על מוזיקה פופולרית והפכה ללהקת הרוק המשפיעה בכל הזמנים, אולי הלהקה המשפיעה בכל הזמנים, הוקמה בעיר הנמל ליברפול ב-1960, על חורבותיה של להקת The Quarrymen שייסד ג’ון לנון. היכרותו עם פול מקרטני היא חלק מהותי בתולדות המוזיקה הפופולרית בהתחשב בעובדה שהשניים הפכו להיות צמד כותבי השירים החשוב ביותר במאה ה-20 שהשפעתו מורגשת עד היום. עם הצטרפותו של ג’ורג’ האריסון לQuarrymen, הגרעין של השלישייה נותר איתן החל מ-1958, בזמן שעברו שינויים פרסונליים מינוריים עד להצטרפותו של רינגו סטאר שהגדירה את ההרכב הסופי, כשלפני כן נגנים כמו סטיוארט סאטקליף ופיט בסט היו חלק אינטגרלי מההרכב.
עם שורשים מוזיקליים ברוקנרול האמריקאי, הסקיפל (מוזיקת פולק שעירבה סגנונות שונים) ומוזיקת הביט ששטפה את ליברפול, הביטלס צברו מוניטין במהלך שלוש שנים כשחרשו מועדונים בליברפול ובהמבורג שבגרמניה. מנהלם בריאן אפשטיין השקיע רבות בקידום המוניטין של הלהקה במטרה להפוך אותה לאקט מקצועי לכל דבר. יחד עם אפשטיין, ג’ורג’ מרטין המפיק המוזיקלי, היה לאב המנחה עבור המוזיקאים הצעירים במהלך ההקלטות, כשעיצב את הסאונד שהפך את הלהקה לפופולרית עם הצלחת להיטם הראשון Love Me Do ב-1962 תחת חברת EMI. הפופולריות של הלהקה התעצמה והפכה לתופעה גלובלית בעיקר אחרי המופע שלהם בטלוויזיה האמריקאית במופע של אד סאליבן. הופעה זו שהייתה בעלת שיעורי צפייה גבוהים, הביאה לתופעה תרבותית שכונתה “הביטלמאניה” בעוד הלהקה מוגדרת כ”ארבעת המופלאים”. הביטלס שהיתה ללהקת הרוק הבריטית הראשונה שהגיעה ליבשת אמריקה, פתחה את שערי “ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות” ללהקות בריטיות נוספות בתופעה שזכתה לכינוי “הפלישה הבריטית” קרי השתלטות להקות הרוק הבריטיות על מצעדי הפזמונים בארצות הברית.
עם השנים, הלהקה הפכה להיות אימפריית פופ עצומה עם אלבומים מצליחים, הופעות באצטדיונים והפקות סרטים בכיכובם. תקופה זו שהייתה קשה מנטלית לחברי הלהקה, הובילה אותם לסיום סיבובי ההופעות על מנת להתמקד ביצירה אולפנית. תקופה זו שתחילתה מאמצע שנות השישים (1966) ועד פירוק הלהקה ב-1970, מוכרת כיצירתית והפורייה ביותר בתולדות הלהקה שלאחר מכן, הייתה הבשורה לאלפי אמנים ולהקות שבעקבות הרביעייה, ישאפו להרחיב את גבולות המוזיקה הפופולרית.
אחרי שירי פופ רוק שעסקו בעיקר ביחסים שבינו לבינה וחרשו את המצעדים, החלו הביטלס להתעמק בסגנונות מוזיקליים שונים ומגוונים כמו פולק, מוזיקה קלאסית, מוזיקה הודית ואף מוזיקה אלקטרונית. הערבוב של מסורות מוזיקליות עם מוזיקה פופולרית סימנה שינוי משמעותי ביחס כלפי מוזיקה פופולרית ורוק בפרט שהחל לקבל יחס כצורת אמנות לגיטימית. עם גישה ניסיונית באולפני ההקלטות ליצירת צלילים חדשים ולא מוכרים שהובילה לטכניקות חדשניות, הפכה הלהקה לאקט ניסיוני שיצר אלבומים ייחודיים שהרגישו כמו יצירות שלמות ואחידות והיו מראשוני המנסחים של סגנונות כמו רוק פסיכדלי, הארד רוק, רוק מתקדם ועוד.
אלבומים כמו Revolver, Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band, The Beatles ו-Abbey Road המחישו את התקדמותם של חברי הלהקה כמוזיקאים יוצרים ששמו דגש על האלבום שהפך להיות הפורמט המועדף על פני הסינגל, כאשר האלבומים הופכים להיות חוויה מלאה ומתמשכת בצריכת המוזיקה. השפעתם של האלבומים על התפתחות תרבות הנגד שהובילה לקיץ האהבה היא חשובה לאין שיעור, עם תחילת התעניינותו של קהל מערבי בסמים פסיכדליים ותפיסות רוחניות מן המזרח. ניסויים חדשניים במוזיקה, וידאו קליפים ועטיפות אלבומים הפכו להיות חלק אינטגרלי בזכות גוף העבודה של הלהקה. עם הקמת חברת תקליטים עצמאית בשם Apple ואחרי שנים רבות של עבודה משותפת כמעט ללא הפסקה, מתחים רבים נוצרו בין חברי הלהקה עד לפירוקה הבלתי נמנע ב-1970. הידיעה שהכתה בהלם את עולם המוזיקה, הפכה את הביטלס למיתולוגיה ולשם נרדף לסטנדרט גבוה שלהקות ואמנים שואפים להשיג ביצירותיהם. עם פירוק הלהקה, המשיכו חבריה לקריירות סולו מצליחות, אך איחוד מלא מעולם לא נרשם. רצח לנון ומותו של האריסון סיכלו את הסיכויים.
עם מכירות של מיליוני אלבומים, מיקומים גבוהים במצעדי הפזמונים, פרסים רבים, חשיבות רבה ליצירתם מתחנות רדיו ועד למחקרים אקדמיים ושירים שנוגעים לליבם של מיליונים ברחבי העולם, הביטלס הפכה ללהקה שמוגדרת כתופעה תרבותית פנומנלית שהייתה בזמן הנכון ובמקום הנכון ובכך הזיזה עולם שלם לפי קצבה כשהגדירה את הטון התרבותי במחצית השנייה של המאה ה-20 והשפעתה עדיין מכה גלים גם בימינו.
