הרולינג סטונס היא אחת הלהקות החשובות והמצליחות שהוקמה בלונדון בשנת 1962 ופעילה עד היום. למעשה היא הלהקה שנזקפים לזכותה הכי הרבה שנות פעילות, לא פחות מ-62 שנים. הלהקה נוסדה על ידי בריאן ג’ונס שקרא לה על שם שירו של אמן הבלוז הידוע מאדי ווטרס. בתחילת הקריירה צברו חבריה מוניטין של ‘הילדים הרעים’ של תקופת הפלישה הבריטית, בניגוד לתדמית הנקייה יותר של הביטלס. המוזיקה שלהם התאפיינה תחילה בסגנונות הבלוז והרוקנרול, כשהרפרטואר המוקדם שלהם הורכב בעיקר מקאברים של שירי בלוז וריתם אנד בלוז אמריקניים. הסינגל הראשון של הלהקה , קאבר לשיר Come On של צ’אק ברי, שוחרר ב-1963.
אלבום הבכורה של הלהקה, ששוחרר ב-1964 ונושא את שם הלהקה, הוא למעשה אלבום קאברים למעט שיר אחד שכתבו ג’אגר את ריצ’רדס בשם Tell Me. האלבום השני 12×5 ששוחרר באותה השנה כלל את הלהיט הגדול הראשון שלהם, קאבר לשירו של בובי וומאק It’s All Over Now. גם באלבום זה ובבאים אחריו (שחלקם יצאו בארה”ב וחלקם באנגליה) נשען עדיין בעיקר על קאברים לשירים אמריקאים אם כי הרפרטואר של ג’אגר את ריצ’רדס החל לעלות אט אט. השיר The Last Time שיצא ב-1965 היה הראשון פרי עיטם של ג’אגר וריצ’רדס שהגיע לראש המצעדים בבריטניה, אבל היה זה Satisfaction עוד שיר של השניים שהגיע לראשונה לראש המצעדים גם בארה”ב, הזניק את הלהקה לתהילה בינלאומית, והפך להמנון תנועת תרבות הנגד. לאורך המחצית השניה של שנות ה-60, שחררו הרולינג סטונס שורה של אלבומים מצליחים, ביניהם Out Of Our Heads משנת 1965, Aftermath מ-1966,Between The Buttons מ-1967, ו- Their Satanic Majesties Request שיצא באותה שנה ונחשב לגיחה ניסיונית של הלהקה לכיוון הרוק הפסיכדלי, ששיקף את המגמות המוזיקליות של אותה התקופה.
סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 נחשבות לתור הזהב של הלהקה עם סדרה של ארבעה אלבומי מופת ששוחררו בזה אחר זה. הראשון שבהם Biggars Banquet יצא בשנת 1968, האלבום כלל שירים כמו Sympathy for the Devil ו- Street Fighting Manאשר סימנו את החזרה של הלהקה לשורשי הבלוז. שנה לאחר מכן, שוחרר האלבום Let It Bleed עם קלאסיקות כמו Gimme Shelter ו-You Can’t Always Get What You Want. האלבום הבא Sticky Fingers מ-1971 כלל גם הוא מספר להיטים, ביניהם Brown Sugar ו-Wild Horses. ואילו האלבום האחרון ברביעייה, Exile On Main St. שיצא בשנת 1972, היה לאלבום הכפול הראשון שהוציאה הלהקה. הוא הוקלט בווילה בצרפת, ושילב בתוכו רוק, בלוז, גוספל ומוזיקת קאנטרי, ונחשב בעיניי רבים לשיא היצירתי של הלהקה. האלבומים הבאים, Goats Head Soupמשנת 73 ו-It’s Only Rock’n Roll מ-74, המשיכו את קו ההצלחה המסחרי של הלהקה. במחצית השניה של שנות ה-70 הוציאה הלהקה עוד שני אלבומים: Black and Blue בשנת 76 ועוד אחד מאלבומיהם הגדולים שאף זכה להצלחה מסחרית, Some Girls שיצא בשנת 78.
בשנות ה-80 התנסו הרולינג סטונס בנופים מוזיקליים חדשים עם אלבומים כמו Tattoo You (81) שכולל את הלהיט Start Me Up. למרות מתחים פנימיים ופרויקטי סולו, הלהקה נותרה כוח דומיננטי בעולם הרוק. יציאתי של Steel Wheels בשנת 1989 סימן קאמבק מוצלח של הלהקה, והוביל למסע הופעות משגשג ביותר.
בשנות ה-90 הרולינג סטונס המשיכו להוציא מוזיקה חדשה אם כי בקצב איטי יותר. האלבום Voodoo Lounge משנת 1994 שקיבל ביקורות חיוביות וזכה בפרס גראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר. גם האלבום השני באותו העשור Bridges to Babylon ששוחרר שלוש שנים אחר כך, כלל להיטים כמו Anybody Seen My Baby?.
הלהקה המשיכה להיות רלוונטית גם עם כניסתה למילניום החדש – בשנת 2005 שחררה את האלבום A Bigger Bang שכלל את הסינגל Streets of Love. בשנת 2016, שחררה את האלבום Blue & Lonesome, אלבום קאברים בסגנון הבלוז שזכה גם הוא בפרס הגראמי לאלבום הבלוז המסורתי הטוב ביותר; הוא סימן חזרה לשורשי הלהקה, וזכה לשבחים על הצליל הגולמי והאותנטי שלו. בשנת 2023, הרולינג סטונס הוציאו את אלבום האולפן ה-24 שלהם Hackney Diamonds, האלבום המקורי הראשון של הלהקה מזה 18 שנים, שהוכיח את רלוונטיות הלהקה גם כיום וזכה להתלהבות מצד המבקרים והקהל.
בנוסף לעבודת האולפן שלהם, הרולינג סטונס תרמו תרומות משמעותיות גם לקולנוע, כאשר המוזיקה שלהם משולבת במספר רב של סרטים, בניהם: Long Long While ו- Gimme Shelter בסרטיו של סקורסזה “קזינו” ו-The Departed בהתאמה. (I Can’t Get No) Satisfaction באפוקליפסה עכשיו של פרנסיס פורד קופולה ו- “Little T&A” בארגו של בן אפלק.
לאורך הקריירה שלהם, הרולינג סטונס נודעו בפופולריות המתמשכת ובהשפעתם על מוזיקת רוק. ההופעות החיות האנרגטיות שלהם, המאופיינות בנוכחות הבמה הכריזמטית של ג’אגר ובריפי הגיטרה האיקוניים של ריצ’רדס, הפכו אותם לפרפורמרים מהטובים ביותר בכל הזמנים. הלהקה זכתה במספר רב של פרסים, כולל פרסי גראמי, כניסה להיכל התהילה של הרוקנרול ב-1989, ולהיכל התהילה של המוזיקה הבריטית ב-2004. עם קריירה המשתרעת על פני שבעה עשורים, הם ממשיכים להופיע, ולשמור על מעמדם כאחת הלהקות האייקוניות בתולדות הרוק.
