במהלך שנות השישים, ראינו כיצד הרוק מתנתק מהרול ומפתח לעצמו שפות שונות וייחודיות ששואפות להרחיב את השפה של הז’אנר. רוק פסיכדלי, רוק מתקדם, ארט רוק, גלאם רוק, האבי מטאל ועוד. כל אלה היו לחלק מהסאונד שהגדיר מהפכה מוזיקלית במוזיקה הפופולרית. אולם, אם מתבוננים לעומק אזי, כל הז’אנרים האלה התחילו כניסויים מוזיקליים. בסופו של דבר, כל אותן הגדרות ששאפו לאתגר ולהתנתק מאלמנטים מקובלים במוזיקה כולן נכנסות תחת מטרייה אחת ושמה רוק ניסיוני או בלעז, אקספרימנטל רוק.

הרוק הניסיוני נולד בשנות השישים ורוב האמנים החלוציים בתחום הגיעו בעיקר מארה”ב. הם שאפו לפעול בחוקים משלהם. הם אהבו את הרוק, אבל גם סגנונות שונים לחלוטין. בניסיונותיהם, הם יצרו מוזיקת רוק שחפה ממקצבים בסיסיים וקבועים שכללה כלי נגינה שאינם אופייניים בלהקת הרוק הבסיסית. הליריקה הושפעה מתנועות אוונגרד מהפכניות בארה”ב ובאירופה שהגיבו למודרניזם וכתבו מילים שלא עוסקות ביחסים שבינו לבינה. ארסנל ההשפעות שלהם כלל מלחינים מודרניים מהמוזיקה הקלאסית, יוצרי ג’אז חופשי ששברו תבניות ויצרו מוזיקה ייחודית ושונה מהמקובל, תנועות אמנותיות כמו הדאדא או הארט פופ שהביעו את עמדתן בעולם אבסורדי ללא ערכים וסופרים ניסיוניים, בעיקר מתנועת הביט, שחבריה בזו לשמרנים וכתבו טקסטים על אורח חיים שונה.

המהפכה גם בתחום הקלטות האולפן שינו לחלוטין את כללי המשחק כשאומני רוק צעירים חוקרים ולומדים על האפשרויות הטמונות בהיפוך סרט הקלטה, שילוב של הקלטות ממקורות שונים לצלילים חדשים וייחודיים ושילוב טכניקות חדשניות נוספות דוגמת “חומת הצליל” שיזם פיל ספקטור באמצעותה שירי פופ הפכו להיות חוויה ייחודיות כשמספר נגנים מקליטים את תפקידיהם שוב ושוב מה שיצר סאונד עצום שהקסים את הלהקות הפופולריות של שנות השישים. הביטלס יצרו מהפכה של ממש עם אלבומים כמו Revolver וסרג’נט פפר כשהם מתנסים בצלילים שלא נשמעו במוזיקה הפופולרית ויוצרים הפקה עשירה לשירי פופ. הביץ’ בויז מהצד השני של האוקיינוס הפכו שירי פופ לסימפוניות קטנות מתוזמרות תחת ניצוחו של בריאן וילסון באלבום Pet Sounds ובסינגלים דוגמת Good Vibrations. להקות אחרות שהגיעו מהמחתרת הלכו רחוק יותר ויצרו מוזיקה שאתגרה את הקהל ולא הושמעה בדרך כלל ברדיו. להקות אמריקאיות כמו The Velvet Uderground, Silver Apples, The Fugs, Red Krayolaו-The United States of America יצרו שירים שעסקו בנושאים שלא נגעו בהם בעולם הרוק, חתרניים פוליטית, רוויי צלילים אלקטרוניים מוזרים ומשונים ואלתורים ספונטניים ארוכים.
באנגליה, פינק פלויד היו חלק אינטגרלי בפסקול של תרבות הנגד בלונדון ויצרו מוזיקה שלקחה את המאזין לאזורים עמוקים יותר בתת מודע, עם אלתורים עמוסי אפקטים, ומילים שעסקו בנושאים מגוונים ועד לנונסנס שטותי. King Crimson ו- Van der Graaf Generator הצטיינו בחשיבה רחבה וחדשנית כלפי מוזיקת רוק והקליטו יצירות רציניות שלפי מנהיגם רוברט פריפ: “עשו סדר באנרכיה”. תנועה חשובה ברוק הניסיוני באנגליה היא סצנת הקנטרברי שנולדה מלהקה בשם The Wilde Flowers בה להקות שאפו לשלב רוק ופופ קליל עם השפעות ג’אז ואוונגרד יחד עם הומור אנגלי בטקסטים שלהם. כמה מהלהקות החשובות בסצנה הן: Soft Machine, Caravan, Gong

ראויים לציון שני מוזיקאים בארה”ב שהיו לכוהני האוונגרד ברוק האמריקאי והשפיעו על רבים בזכות דרכם הבלתי מתפשרת. פרנק זאפה וקפטן ביפהארט. השניים, חברים מימי התיכון הקימו כל אחד להקה משלו. זאפה הקים את “אמהות ההמצאה” ובעידודו של הראשון, הקים קפטן ביפהארט חסר ההשכלה המוזיקלית את “להקת הקסם” שלו. שתי הלהקות בעודן שונות לחלוטין בסגנונן, היו מונעות מאותן השפעות וכיוונו את חיציהן אל החברה האמריקאית השמרנית וילדי הפרחים הפשטניים במחשבתם. הם אהבו את הבלוז והרוקנרול של שנות החמישים, אבל גם את המוזיקה המודרניסטית של אדגר וארז ואיגור סטרווינסקי וניסויי הג’אז של אורנט קולמן וססיל טיילור. הטקסטים היו הומוריסטיים. ציניים במקרה של זאפה, נונסנס במקרה של ביפהארט.

במהלך שנות השבעים באנגליה, אמנים פופולריים ואהובים שהגיעו מחוגים אוונגרדיים הביאו את התמה הניסיונית אל תוך המוזיקה שלהם בניהם דיוויד בואי ורוקסי מיוזיק בעיקר בזכות מעורבתו בלהקה של בריאן אינו שהכניס אפקטים אלקטרוניים לתוך מוזיקת הגלאם רוק של הלהקה.

בעוד שבאנגליה וארה”ב, הרוק הניסיוני הפך לחלק מהסצנה המוזיקלית בתקופה, בגרמניה, קמה תנועה חשובה ברוק הניסיוני ששינתה את כללי המשחק. להקות הקראוטרוק הגרמניות שהוקמו במערב גרמניה, אהבו את הניסויים של הוולווט אנדרגראונד, זאפה, הביטלס כמו גם את הפ’אנק והג’אז של ג’יימס בראון ומיילס דיוויס, אבל הם שאפו לקחת את המוזיקה למקום אחר כשהם מוותרים על הבלוז ששלט באנגליה ואמריקה. הקראוטרוק הושתת על גבי מוזיקת האוונגרד התזמורתית והניסויים האלקטרוניים החדשניים של מלחינים כמו קרלהיינץ שטוקהאוזן, ג’ון קייג’ או סטיב רייך. המוזיקה הייתה רפטטיבית, מושפעת מג’אז וממקצבי פ’אנק עם אפקטים שהעניקו למוזיקה מימד קוסמי. להקות כמו Kraftwerk, CAN, Faust, Tangerine Dream ו- Neu! יצרו מוזיקה שונה לחלוטין שהשפיעה על מספר אמנים פופולריים ברוק דוגמת דיויוד בואי, איגי פופ ורדיוהד.

סוף שנות השבעים הביאו פרק חדש בתולדות הרוק הניסיוני שהרחיב את ארסנל ההשפעות שלו מלבד המודרניזם של תחילת המאה. פריצת הפאנק רוק הובילה לגישת DIY (עשה זאת בעצמך) שעודדה רבים ללא השכלה או ניסיון מוזיקלי ליצור מוזיקה אגרסיבית, ניסיונית ובלתי מסחרית בעליל. בנוסף למוזיקת קלאסית אוונגרדית, מוזיקה אלקטרונית וג’אז, האזינו המוזיקאים גם לרגאיי, דאב, פ’אנק, דיסקו והיפ הופ. להקות שהוגדרו כפוסט פאנק כמו Public Image Ltd :, Gang of Four, Wire, The Slits ו-The Raincoats יצרו מוזיקה אינטלקטואלית, חתרנית, אגרסיבית אך גם נתנו מקום להשפעות “רקידות” יותר והכניסו גרוב לתוך הקלחת.

שנות השמונים פיצלו את הרוק הניסיוני למספר צורות. אחד הז’אנרים החשובים בסצנה היה הנו ווייב (No Wave), תגובה להצלחה המסחרית של הניו ווייב ובכלל לכל מוסכמה חברתית. הז’אנר הותנע מרצון למוזיקת DIY חסרת פשרות, דחייה של מלודיה, הסתמכות על רעש ואווירה ניהיליסטית לחלוטין עם להקות שהביאו את הרוק הניסיוני לשלב הקיצוני ביותר שמוזיקת רוק יכלה להגיע אליה דוגמת Sonic Youth ו-Swans. הנו ווייב ישפיע גם על הנויז רוק שישלב בין הפאנק רוק, הרוק האלטרנטיבי והרצון ליצור רעש בתוך הקונטקסט של שיר רוק.

בהמשך העשור ולעבר שנות התשעים, לצד הנויז, החלו יוצרי הסגנון לחקור אספקטים טרנסנדנטיים ושלווים יותר. להקות ניאו פסיכדליה כמו Spacemen 3 יצרו מוזיקה מינימליסטית אחוזת טראנס ו-The Jesus and the Marry Chain היו למניחי היסודות של השוגייז שפרץ באותן השנים עם להקות כמו My Bloody Valentine ו-Slowdive שיצרו שירי פופ רוק אווירתיים וחולמניים ש”קבורים” תחת חומות צליל של אפקטים שיוצרים אווירה פסיכדלית. דיוויד סילביאן, סולן להקת Japan, עזב את מוזיקת הרוק הקליטה שיצר עם להקתו לעבר צלילים חדשניים בהשפעת מוזיקת אמביינט וג’אז בקריירת הסולו שלו.

לקראת סוף שנות השמונים, שתי להקות חשובות הולידו את השלב האחרון באבולוציה של הרוק הניסיוני. להקה אנגלית שהגיעה מהצלחה במצעדים עם סינת’פופ קליט ושמה Talk Talk בהנהגת מארק הוליס ולהקה אמריקאית בשם Slint שהגיעה מחוגים מחתרתיים של ההארדקור פאנק והמת’ רוק המורכב. שתיהן הוציאו אלבומים שנחשבים למולידי ז’אנר הפוסט רוק. טוק טוק עם Spirit of Eden ו-Laughing Stock וסלינט עם Spiderland. כל אחד בגישתו שלו, הציגו רוק שכבר כמעט התנתק לחלוטין משורשיו ומצא את עצמו בתוך טריטוריות של מוזיקת ג’אז, קראוטרוק, דאב, אמביינט, מינימליזם ואלקטרוניקה המאופיין ביצירות ארוכות, מלנכוליות בעלי מרקם עשיר עם צליל עצום שכמעט נשמע כמו תזמורת סימפונית. כמה מהלהקות המובילות בז’אנר הן: Bark Psychosis Tortoise, Godspeed You! Black Emperor ו- Sigur Rós

בעוד הרוק הניסיוני הפך להיות מוסכמה ברורה כשלהקות עכשוויות פועלות ומנגנות באותן גישות שהיו מהפכניות במאה ה-20, אין ספק שהשפעתו וחותמו ניכרים גם בימינו ברוק והמוזיקה הפופולרית בכלל.