ז׳אנר ה״גראנג’״ הגיח במחצית השניה של שנות ה-80 כתת-ז’אנר של רוק אלטרנטיבי, אם כי למעשה הוא משקף סצנה חברתית תרבותית לא פחות מאשר סגנון מוזיקלי, שהתפתחה בעיקר בעיר סיאטל ובמקומות נוספים במדינת וושינגטון שבארה”ב.

מוזיקלית הגראנג’ שואב את השראתו משלושה מקורות עיקריים, רוק אלטרנטיבי, מטאל ופאנק. לעתים קרובות מבנה השירים אינו שגרתי ומה שמאפיין אותו בעיקר זה צליל גיטרות “מלוכלך” שנוצר עקב שימוש “עודף” בדיסטורשן ופידבק, ריפים חזקים ותיפוף כבד. מבחינה טקסטואלית המילים בד”כ מביעות רגשות שליליים: זעם, עצב, ניכור, כאב, פחד ומלנכוליה והן מגלמות בתוכן ביקורת חברתית נוקבת ומשקפות את היחס של היוצרים בסצנה לחברה והתרבות באותה התקופה, כמו גם את ההתפכחות והתסכול של דור ה-X.

עד פריצת הגראנג’ למיינסטרים בשנת 1991, היתה סצנת הגראנג’ מקומית וזניחה למדי כאשר מרבית ההרכבים בסצנה הוחתמו בשתי חברות תקליטים קטנות ומקומיות סאב-פופ ו-C/Z רקורדס.

למעשה אלבום הגראנג’ הראשון שיצא לאוויר והשפיע עמוקות על התפתחות הז’אנר, היה אלבום אוסף בשם “Deep Six” שיצא בשנת 1986 במסגרת חברת C/Z רקורדס. האלבום כלל מספר שירים של שש להקות ממדינת וושינגטון: Green River, Melvins, Malfunkshun, Skin Yard, Soundgarden ושיר אחד של הרכב הפאנק רוק The U-Man שחתם את האלבום. מסחרית, האלבום כמו גם חברת התקליטים הקטנה, נחלו כישלון חרוץ וזמן קצר אחרי צאת האלבום, היא נמכרה לדניאל האוס, הבסיסט של להקת Skin Yard, שרכש אותה בעיקר כדי שיהיה לו היכן להוציא את אלבומי ההרכב בו ניגן.

בשנת 1988, השיקה חברת סאב-פופ שירות חדש של שליחת סינגלים של להקות מקומיות בדואר על בסיס חודשי, מה שתרם להתפתחות הז’אנר לא רק בסיאטל אלה במקומות נוספים ברחבי ארה”ב. מהלך חשוב נוסף שעשתה החברה היתה החתמת חבר נוסף מלהקת Skin Yard, הגיטריסט, ג’ק אנדינו, כמפיק הראשי שלה. אחד האלבומים הראשונים שהפיק אנדינו היה Bleach אלבום הבכורה של להקה אלמונית מהעיר אברדין במדינת בוושינגטון בשם Nirvana. יחלפו עוד כשנתיים מצאת האלבום הראשון ועד שיצא בספטמבר 1991 אלבומם השני “Nevermind”, שיזניק במהירות שיא את סצנת הגראנג’ הקטנה והשולית מסיאטל היישר ללב המיינסטרים.

אחרי Nirvana הגיע תורן של להקות נוספות לעשות את זה בגדול בניהן, Pearl Jam, שהוציאה את אלבום הבכורה המצליח, Ten, באוגוסט 91, Alice in Chains שהוציאה את אלבומה השני והמצליח ביותר של הלהקה Dirt בספטמבר 92 ו- Soundgarden שהיתה הראשונה לפעול אם כי האחרונה ליהנות מהצלחה מסחרית עם אלבומה הרביעי והמצליח ביותר Superunknown שיצא במרץ 94. ארבעת הלהקות שנודעו בשם “The Big 4” הפכו ללהקות אייקוניות של סצנת הגראנג’, תוך שהן ממזגות אלמנטים של פאנק רוק, מטאל ואינדי כדי ליצור מוזיקה משפיעה ועמוקה. בשלב זה החל הגראנג’ לזלוג גם למקומות אחרים. אחת הלהקות המפורסמות המזוהות עם הז’אנר, שאינה מגיעה ממדינת וושינגטון היא להקת Stone Temple Pilots מסן דייגו קליפורניה שאלבום הבכורה שלה Core יצא במאי 92.

כאמור, הגראנג’ שיקף לא פחות מסצנה מוזיקלית גם סצנה חברתית תרבותית שהיטיב לתאר עם לא מעט הומור ושנינות הבמאי, קמרון קרואו בסרטו השלישי “סינגלס”, סרט שעסק ותיאר בזמן אמת את סצנת הגראנג’ בסיאטל עם פסקול שכלל את מרבית ההרכבים המובילים בסצנה באותה התקופה. עד מהרה הפך “סינגלס”  לסרט קאלט, פתח את הז’אנר לקהלים נוספים והעצים את הסצנה הייחודית מסיאטל עוד יותר.

עם הזמן הלכה והתעצמה גם “אופנת הגראנג׳”, שהתאפיינה בחולצות פלנל, ג’ינסים קרועים ומראה מלוכלך והפכה לסמל של תת-התרבות. למרות הצלחתו המסחרית, הגראנג’ נשאר מחתרתי ושמר על תחושת אותנטיות וכנות שזכו לאהדה רבה בקרב קהלים ברחבי העולם. שיאו של הז’אנר, במחצית הראשונה של שנות ה-90, היה קצר באופן יחסי, והוא גווע במהירות בדיוק כמו שהגיח, אולם הוא הותיר חותם ענק ובלתי נשכח על הן על תעשיית המוזיקה והן על הקהל הרחב והוא ממשיך להשפיע על יוצרים וז’אנרים ברוק עד ימינו.