רוק אינסטרומנטלי הוא אחד משלושת הז’אנרים החלוציים במוזיקת הרוק, אשר הופיע במחצית השניה של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. למעשה הרוק האינסטרומנטלי ושני הז’אנרים הנוספים שנשענו עליו: סרף רוק וגראז’ רוק, סיימו את תקופת הרוקנרול הקצרה, ופתחו את עידן הרוק. אומנם, מוזיקה אינסטרומנטלית ואלמנטים של רוק שנשענו על רוקנרול, קאנטרי, בלוז ורית’ם אנד בלוז, היו קיימים עוד לפני 1958, אבל אפשר לומר שהקטע האינסטרומנטלי “Rumble”, שיצא בשנת 1958, הוא למעשה קו השבר שבין הרוקנרול לרוק. למעשה שלושת הז’אנרים החלוציים ברוק באים לידי ביטוי בקטע האינסטרומנטלי הפנומנלי הזה, כמו גם אלמנטים חלוציים נוספים ברוק: דיסטורשן (סאונד מלוכלך), אקורד כוח (הלחם של שני אקורדים), טרמולו (אפקט של תחושת רעידה) וריוורב (אפקט של הד). מה שלמעשה הופך את לינק ריי לרוקר הראשון בהיסטוריה. קטע אינסטרומנטלי נוסף שראוי לציון הוא High Wall, של להקת The Fabulous Wailers (מאוחר יותר The Wailers) שהוא קטע מהפכני ויוצא דופן ברוק שבמובנים רבים הקדים את זמנו. הרכב אינסטרומנטלי/סרף רוק חשוב נוסף שראוי לציון ,The Vantures , אף הוא מהעיר טקומה שבוושינגטון.

הרוק האינסטרומנטלי התפתח בארה”ב בעיקר הודות לז’אנר הסרף רוק שהגיע לשיאו בתחילת שנות ה-60, בו רצועות אינסטרומנטליות היו נפוצות באותה תקופה בז׳אנר הזה, מה שאפשר למוזיקה להעביר תחושה של הרפתקה וחופש ללא צורך במילים. בבריטניה, להקת The Shadows, שהחלה את פעילותה בשלהי שנות ה-50, היתה מחלוצות הרוק האינסטרומנטלי הבריטי. ההרכב התפרסם בראשית שנות ה-60 בעיקר בזכות קאבר לקטע אינסטרומנטלי שכתב ג’רי לורדן, “Apache”.

עם תחילת הפלישה הבריטית בשנת 1964 (כינוי ללהקות הרוק הבריטיות שהשתלטו על המצעדים בארה”ב) החל הרוק האינסטרומנטלי לדעוך והרכבים שהתמחו בז’אנר התמעטו והפכו זניחים. אולם החל משלהי שנות ה-60 קם הרוק האינסטרומנטלי לתחייה, בעיקר בזכות אומנים כמו: פיטר גרין, ג’ף בק, פרנק זאפה, האולמן ברדרס, וכמובן ז’אנר ה”פרוגרסיב רוק” שהחיה את המוזיקה האינסטרומנטלית מכיוון אחר לחלוטין. החל משנות ה-80 גיטריסטים מובילים ברוק החלו להוציא אלבומי רוק אינסטרומנטלים בניהם: אינגוויי מלמסטין, סטיב ואי, ג’ו סטריאני, אריק ג’ונסון ועוד…