ז’אנר הפוסט-פאנק הופיע בסוף שנות ה-70 כתגובה לגל הפאנק-רוק, שהחל לדעוך עקב מתחים פנימיים ולעתים גם התמסחרות של הלהקות. הפאנק, עם האנרגיה הגולמית, אתוס ‘עשה זאת בעצמך’ והגישה המרדנית היוו כוח משמעותי נגד תעשיית המוזיקה המרכזית והנורמות החברתיות. עם זאת, עד סוף שנות ה-70, להקות פאנק רבות ביקשו לפעול מעבר למגבלות הז’אנר ולחקור טריטוריה מוזיקלית חדשה תוך שמירה על רוח העצמאות. בעקבות כך, נולד ז’אנר שמכונה כעת פוסט- פאנק, אך במקור נקרא ‘ניו מיוזיק’ או ‘ניו פופ’. סגנון זה מייצג גישה רחבה ומגוונת יותר ליצירת מוזיקה: להקות אימצו אלמנטים של פאנק, רוק אמנותי, אוונגרד ומוזיקה אלקטרונית, ויצרו צליל שהתאפיין לרוב במרקמים מיוחדים, מבני שירים לא שגרתי ומילים אינטרוספקטיביות. אבולוציה זו סימנה יציאה מהתוקפנות הפשוטה של הפאנק אל תוך עולם של כתיבה והפקה ניסיונית ומתוחכמת יותר. במקביל לפוסט-פאנק, הופיע סגנון חדד, הניו וייב, אלא בעוד שפוסט-פאנק נטה לחקור נושאים אפלים וגולמיים יתר, הגל החדש אימץ לעתים קרובות סאונד אופטימי ונגיש יותר מבחינה מסחרית, טשטש את הקווים בין שני הז’אנרים ותרם לנוף מוזיקלי דינמי ומגוון.

מבחינה גיאוגרפית, הפוסט-פאנק מצא את ביטויו משני צדי האוקיינוס האטלנטי, כאשר להקות בארצות הברית ובבריטניה תרמו להתפתחותו. בארצות הברית, להקות כמו Talking Heads ו- Televisionאימצו גישה אוונגרדית וארטיסטית יותר, תוך שהם משלבים אלמנטים של פאנק, ניו וייב, ארט רוק ואפילו מוזיקת עולם בצליל שלהן. בבריטניה, להקות כמו Joy Division, The Cure ו-Siouxsie and the Banshees מיזגו בסאונד שלהם אלמנטים של פאנק, רוק גותי ופופ-ארט כדי ליצור נוף קולי אפל ומסקרן.

כשהפוסט-פאנק המשיך להתפתח לאורך שנות ה-80, להקות כמו U2, Simple Minds ו- The Policeהעניקו לז’אנר סאונד המנוני יותר ונגיש מסחרית. להקת דה פוליס, למשל, החלה כלהקת פאנק ופוסט פאנק ואפילו שילב אלמנטים של ראגיי, אבל בחרה לצאת לשיטוט מוזיקלי למחוזות נגישים יותר. דוגמה טובה לכך הוא השיר Every Breath You Take המפורסם, ששוחר בשנת 1983, ובו אמנם הגיטרה היא עדיין הכלי הבולט בהקלטה, אבל מייצג מרקם שונה ומזכיר יותר את עולמות הניו ווייב והסינת’-פופ. הלהקה האירית U2 החלה את דרכה כפוסט-פאנק, כשהגיטריסט דה אדג’ עשה ניסויים עם כלי הנגינה שלו. בשיר With Or Without You משנת 1987 למשל, הלהקה יצרה מרקמים מעניינים, שמה דגש על גיטרת הבס וסמפלה לופים אינסופיים בנגינה. טשטוש הגבולות הזה בין פוסט-פאנק לגל החדש מודגם על ידי להקת R.E.M. שהביאה לז’אנר תערובת משלה של מוזיקה מעט יותר רגועה עם מילים שכמו בפאנק, נוגעות בסוגיות תרבותיות-חברתיות משמעותיות (למשל סוגיית הדת בלהיט האלמותי Losing My Religion). הפוסט-פאנק נותר רגע מרכזי בתולדות המוזיקה, המייצג תקופה של ניסויים, וחדשנות תרבותית שממשיכה להשפיע על אמנים בכל הז’אנרים עד היום; הגבולות הפלואידים וההשפעות המגוונות של הסגנון משקפים את רוח היצירתיות והחקירה המגדירה את הפוסט-פאנק.

כמו סגנונות רבים, גם הפוסט-פאנק דעך בשנות ה-80, אלא שהוא גם קם לתחייה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, תוך שאיבת השראה מתנועת הפוסט-פאנק המקורית של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, אך עם טוויסט מודרני. להקות אלו שילבו לרוב אלמנטים של אינדי רוק, גראז’ רוק ורוק אלטרנטיבי במוזיקה שלהן, תוך שמירה על המאפיינים של הפוסט-פאנק.

כמה מהאמנים הבולטים של תחיית הפוסט-פאנק כוללים את Franz Ferdinand, The Killers,
The Strokes, Kings Of Leon ו- Interpol, כאשר כל אחת מהלהקות תרמה להחייאת הז’אנר בדרכו הייחודית. אינטרפול, שהוקמה בניו יורק בשנת 1997, זכתה לשבחי המבקרים על הסאונד המרהיב והאטמוספרי שמזכיר להקות פוסט-פאנק מוקדמות כמו Joy Division.

Kings of Leon, שהוקמה בנאשוויל ב-1999, שילבה אלמנטים של רוק דרומי וגראז’ רוק במוזיקה שלהם, והוסיפו טוויסט ייחודי לתנועת הפוסט-פאנק. אלבומם פורץ הדרך Youth and Young Manhood הציג את האנרגיה הגולמית והבלוזית שלהם, וזיכה אותם בשבחי המבקרים ובקהל מעריצים מסור.

להקת The Killers, שנוסדה בלאס וגאס ב-2001, שילבה אלמנטים של תחיית פוסט-פאנק עם סינת’-פופ והשפעות של הגל החדש, ויצרה המנוני פוסט-פאנק מהמוכרים בז’אנר. אלבום הבכורה שלהם, למשל, כולל להיטים כמו Mr. Brightside ו-Somebody Told Me, שהיוו קפיצה עבורם לתהילה עולמית. Franz Ferdinand, שהוקמה בגלזגו ב-2002, שאבה השראה מהריפים והמקצבים מדבקים של להקות פוסט-פאנק קלאסיות. גם להקת The Strokes שהגיעו מניו יורק פרצה לתודעה בתחילת שנות ה-2000 עם הגישה הגולמית והמופשטת שלהם למוזיקת רוק, וגררו השוואות ללהקות פוסט-פאנק מכוננות כמו Television. יחד, אמנים אלה, ורבים נוספים, מילאו תפקיד מרכזי בהחייאת רוח הפוסט-פאנק עבור דור חדש של מאזינים.