“המשמעות של פאנק היא להיות אינדיבידואל. מבחינתי לנון ופרסלי היו פאנקיסטים – כי הם יצרו מוזיקה שעוררה את הרצון הזה במאזינים; כל עוד אנשים יעשו מוזיקה שמעוררת את הרצון הזה, הפאנק רוק חי וקיים”, כך הגדיר את הז’אנר ג’ואי רמון, סולן להקת The Ramones. פאנק, בבסיסו, הוא יותר מסתם ז’אנר של מוזיקה – זוהי תנועה חברתית תרבותית שהופיעה באמצע שנות ה-70 כניגוד מוחלט למגמות הרווחות במוזיקת ​​הרוק באותה תקופה, במיוחד היצירות המורכבות והאקסטרווגנטיות של פרוג רוק. למעשה, מהות התנועה הייתה לחזור למה שנתפס בתור האידיאל האסתטי הגולמי המחוספס של הרוק אנד רול, תוך התנערות מכל המנגנון התאגידי המסחרי שהפך לעצום באותן שנים. הסגנון המוזיקלי הפשוט, המהיר, הגולמי והאגרסיבי הזה, מתח ביקורות חברתיות על נושאים רבים, אתגר את הסמכות ולעתים חתר גם לשינויים סוציאליים. יתר על כן, פאנק היא מילה נרדפת לערכים כמו אינדיבידואליות ואותנטיות, המעודד אנשים לאמץ את הייחודיות שלהם ולדחות נורמות חברתיות.

לפני שהפאנק התגבש לכדי תנועה פוליטית-חברתית, היו מספר להקות שבישרו על בואו וזכו בהמשך לכינוי ‘פרוטו-פאנק’, כאשר הבולטות שבהן הן MC5 ו-The Stooges, שהניחו את הבסיס לפאנק עם הסאונד האגרסיבי והרוח המרדנית שלהן. MC5 הייתה להקת רוק אמריקנית פורצת דרך שהוקמה במישיגן בשנת 1963. להקה זו נחשבת כלהקת הפרוטו-פאנק המוקדמת ביותר, וידועה בביצועים עתירי האנרגיה שלה ובמילים הטעונות פוליטית. המוזיקה של MC5 שילבה אלמנטים של רוק, גראז’ רוק ובלוז, ויצרה צליל גולמי שישפיע על תנועת הפאנק רוק המתהווה. עוד להקה שעשתה זאת היא  The Stooges בראשות הסולן איגי פופ, שהוקמה גם היא במישיגן ארבע שנים לאחר מכן, והייתה ידועה בגישה המינימליסטית שלה למוזיקת ​​רוק, המאופיינת בתעלולי הבמה הפרועים של איגי פופ, ביניהם צלילת הבמה (Stage Diving) שהמציא, ובסאונד הגולמי והמעוות של הלהקה. אלבום הבכורה שלהם, שיצא ב-1969, נחשב לנקודת ציון בתולדות הפאנק רוק, וכולל  צועות כמו I Wanna Be Your Dog  שמהווה דוגמה לגישה הצורמנית והמרדנית של הלהקה.

באמצע שנות ה-70, הפאנק עלה לתודעה בארה”ב בצורה משמעותית הרבה יותר בעיקר בזכות  אחד המקומות החמים בהם הוא צמח: מועדון מוזיקה קטן במנהטן ניו יורק בשם ה-CBGB (קיצור של Country, Bluegrass, and Blues). המקום נפתח בסוף שנת 1973 על ידי הבעלים הילי קריסטל, בתחילה כדי לתת במה למוזיקת קאנטרי, בלוגראס ובלוז (כפי שרומז השם), אך עד מהרה הפך למוקד של סצנת הפאנק רוק שבדיוק התהוותה באותן שנים. המועדון זכה במהירות למוניטין בזכות האווירה המסקרנת והחדשנית שלו, והפך למרכז של להקות פאנק וגל חדש מתפתחים. פנים המועדון, המעוטר בקירות מכוסי גרפיטי ורצפות דביקות, סיפק תפאורה גולמית ואינטימית להופעות חיות. מרבית אמני הפאנק האייקונים התחילו את דרכם שם בניהם: פטי סמית’, הידועה בכינויה ‘הסנדקית של הפאנק’, שהביאה לז’אנר יתרון עם השירה העוצמתית שלה ומילים בעלות מסר. המוזיקה של פטי סמית’ שילבה אלמנטים של פאנק רוק עם ספוקן וורד ורוק ניסיוני, כאשר הביצועים הגולמיים והטעונים רגשית שלה, יחד עם טקסטים מעוררי מחשבה, ביססו אותה כדמות מכוננת בתנועת הפאנק. ההופעות שלה, בליווי להקתה The Patti Smith Group , כבשו את הקהל עם שילוב של פאנק, שירה ורוקנרול.  גם ההרכב The Ramones שהוקם ב-1976 וכלל את ג’ואי רמון (שירה ראשית), ג’וני רמון (גיטרה), די די רמון (בס), וטומי רמון (תופים), החל את דרכו באותו מועדון קטן ונחשב גם הוא לחלוץ בסגנון פאנק רוק מהיר ועצבני המאופיין בשירים קצרים וקליטים בעלי אנרגיה תזזיתית. להקה זו הורכבה ממספר חברים ממעמד הביניים מקווינס שבניו יורק, שלקחו לעצמם שמות בדויים מתוך האידיאל שהם לא אלה שרוצים להיות הכוכבים שבפרונט, וזה לא מה שעומד במרכז – מהלך שהפך למזוהה עם הז’אנר.

מעבר לים, באנגליה, החלו להופיע ניצוצות של פאנק מעט אחרי. הלהקה שאולי מזוהה יותר מכל עם תרבות הפאנק בבריטניה היא ה- Sex Pistols שהפכו לפנים של מרד הפאנק, עם התנהגותם החצופה והעימות החזיתי שלהם עם בית המלוכה ועם נושאים פוליטיים בוערים מקומיים נוספים. בשונה מרוב הלהקות האחרות, להקה זו נולדה דווקא מתוך עולם האופנה. סיפורה של הלהקה מתחיל עם יזם האופנה מלקום מקלארן, שפתח יחד עם המעצבת המפורסמת ויויאן ווסטווד, חנות בגדים בשם Let it Rock (השם השתנה בהמשך ל’סקס’) – חנות שנחשבה אז ‘אנטי-פאשן’ וכללה בגדים קרועים, בלויים והרוסים. מקלארן הקים את להקת הסקס פיסטולס במטרה שיפרסמו את הבגדים ויהפכו לפרזנטורים של החנות, ואכן אסף את רוב חבריה ברחוב. הלהקה החלה להופיע ולשחרר אלבומים, והפכה למזוהה עם מסרים אנרכיסטים וחריפים נגד נושאים בוערים של אותה התקופה. בנקודה זו, הפאנק באנגליה הפך לסגנון חברתי ולא רק מוזיקלי: צעירים שיש להם אופנה משלהם, נפגשו במקומות בילוי משלהם, ולמעשה הפכו לסוג של קהילה שמתכנסת סביב תרבות הפאנק. להקה נוספת חשובה ומצליחה בסצנה היא The Clash בראשות ג’ו סטרומר (שירה, גיטרה קצב) ומיק ג’ונס (גיטרה מובילה, שירה), ששילבו פאנק עם אלמנטים של רגאיי, סקא (סגנון ג’מאייקני נוסף) ורוק אנד רול, כדי ליצור צליל מגוון וחדשני, תוך התייחסות למסרים תרבותיים-חברתיים. בניגוד לסקס פיסטולס שהתפרקו בשנת 1978, הצליחו הקלאש לצלוח גם את המחצית הראשונה של שנות ה-80 והתפרקו בשנת 1986.

ככל שהפאנק התפתח, הוא הפך ליותר ויותר פוליטי, כאשר להקות השתמשו במוזיקה שלהן כפלטפורמה לטיפול בבעיות חברתיות ולאיתגור הסטטוס קוו. להקות רבות הוסיפו לשיריהם מסרים מכל קצוות הקשת הפוליטית, אלא שבאנגליה, ההשפעה הפוליטית של הפאנק הייתה בולטת במיוחד, כשהתנועה עוררה גל של אקטיביזם פוליטי ומרד תרבותי. דוגמה בולטת לכך היא הסינגל השנוי במחלוקת God Save The Queen  של הסקס פיסטולס, ששוחרר במהלך יובל הכסף של המלכה אליזבת השנייה ב-1977, והפך להמנון של רגשות אנטי-ממסדיים, המסמל את ההתפכחות וחוסר שביעות הרצון שחשו צעירים רבים בבריטניה באותה תקופה. גדולתו של הפאנק דעכה במהלך שנות ה-80, אך הז’אנר חזר להיות שוב פופולארי בשנות ה-90 עם להקות כמו Green Day, The Offspring ו-Blink-182 שנחשבות היום ללהקות מכוננות בסצנה, שכל אחת מהן תורמת תרומה משמעותית לאבולוציה של הז’אנר. להקת גרין דיי הגיחה מסצנת הפאנק של ברקלי בסוף שנות ה-80, ומאופיינת באנרגיה הגולמית שלהם ובמלודיות הקליטות. אלבום הפריצה שלהם Dookie שיצא בשנת 94 היווה עבורם מקפצה אל תוך המיינסטרים, עם להיטים כמו Basket Case ו-When I Come Around שביססו אותם כאחת הלהקות המשפיעות של התקופה. להקת The Offspring שהגיעה מקליפורניה זכתה להכרה עם אלבומם Smash ששוחרר באותה השנה והפך לתקליט העצמאי (אינדי) הנמכר ביותר בכל הזמנים. גם להקת Blink-182, שפרצה לתודעה בשנות ה-90, תרמה למסעו של הפאנק מתת-תרבות מחתרתית לתופעת מיינסטרים שנמצאת בתודעה עד היום!