הרוק נולד מהרוק אנד רול ונחשב בעיני רבים באותם הימים לז’אנר רועש, חסר רסן שיכול להוציא את המאזין הממוצע מדעתו. אולם הסטריאוטיפ על הז’אנר אינו מדויק שכן הרוק התפתח לעשרות סגנונות, שפות וגישות. אגרסיביות יותר ופחות. כמובן שהרוק שימש קונטרה לאותם להיטי פופ קיטשיים ורומנטיים ששטפו את שידורי הרדיו, אולם חלק לא מבוטל ממוזיקאי הרוק של אותה תקופה באמצע שנות השישים, הושפעו ואהבו את אותם להיטים רגועים. הם רצו ליצור מוזיקה קצבית עם הכלים הרגילים: גיטרה, בס, קלידים ותופים אך עם גוון יותר רך ונוגה. כך נולד הסופט רוק. או רוק קל בעברית. סגנון שהתפתח בשנות השישים באנגליה ובקליפורניה במקביל. השירים היו יותר נינוחים והתבססו על מלודיות פשוטות עם הפקה עשירה.

בעוד ניתן למצוא דוגמאות לרוק רך ורגוע בחלק משירי הביטלס, הרוק זכה להצלחה במיינסטרים בעיקר בפן הכבד. בסוף שנות השישים הסגנונות השולטים היו רוק כבד, רוק פסיכדלי ורוק מתקדם. עם תחילת שנות השבעים, אמנים שאפו לתת גוון רך יותר לרוק. להקות כמו הקרפנטרס החלו לחרוש את המצעדים והמגמה התעצמה כשיותר זמרים יוצרים החלו להתנסות ברוק רך באמצעות שירים שלא בדיוק מתכתבים עם הפולק האינטלקטואלי של בוב דילן.

קט סטיבנס, ג’יימס טיילור, קארלי סיימון, הבי ג’יז, אמריקה ולהקת Bread היו לכמה מהמרכזיים שבסגנון כשהם יוצרים אלבומים עמוסי להיטים שהושמעו לא מעט ברדיו. בעוד רובם הגיעו מסצנת הפולק רוק, אמנים מאנגליה כמו אלטון ג’ון החלו לצבור תאוצה ולהפוך לכוכבים במצעדים, כשלצד שירים קצביים יותר, סינגל כמו Your Song הקפיץ את הזמר האלמוני בזמנו לגדולה.

האלבום ששינה את כללי המשחק והפך את הרוק הקל לחלק אינטגרלי בפסקול בתקופה היה Tapestry של קרול קינג. קינג, שעד אז הייתה כותבת שירים מצליחה שניסתה את מזלה כזמרת יוצרת, פרצה לתודעה והפכה לכוכבת עם אלבום שכלל להיטים אייקוניים ששילבו בין גישה קצבית ואנרגטית להפקה עשירה של שירים רכים שמושמעים עד היום. האלבום מכר מיליוני עותקים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הפופולרית. הרוק הקל שעד אז לא נלקח ברצינות יתרה, קיבל יחס שונה עם צאת האלבום שהעלה את מלאכת כתיבת הלהיטים לרמת אמנות. עם התקדמות העשור, עוד שירי רוק רך התברגו במצעדים עם אמני רוק מפורסמים כמו פול מקרטני שאחרי פירוק הביטלס הקים יחד עם אשתו לינדה את להקת Wings שהציגה צליל רך יותר. שירם My Love כבש את המקום הראשון במצעד הסינגלים בארה”ב והנחה את העתיד לבוא.

אלטון ג’ון ובילי ג’ואל יחד עם להקות כמו שיקגו והדובי בראדרס הפכו לכוכבים. אך הדוגמה המובהקת ביותר וההצלחה המסחרית הגדולה ביותר של הרוק הרך בשנות השבעים, הייתה להקת פליטווד מק. הלהקה האנגלית שהחלה כלהקת בלוז רוק כבד, עברה גלגולים ושינויים פרסונלים וסגנוניים, עד ששני אמריקאים, לינדזי באקינגהם וסטיבי ניקס, הצטרפו אליה והפכו להרכב המצליח ביותר. עם מטענים רגשיים והרבה סמים, הם הוציאו את אלבומם Rumors. אחד האלבומים הנמכרים בכל הזמנים. עם שירים פשוטים והפקה מצוחצחת, הם הציגו גם אספקט כבד יותר עם סולואי גיטרות ארוכים ואווירה שונה משאר עמיתיהם באותה תקופה. שירים כמו Dreams, Go On Your Own Way ו-The Chain הפכו לדוגמאות מופתיות של להיטים המושמעים עד היום עם יושרה אמנותית איתנה לא פחות מהצלחה מסחרית.

לקראת סוף שנות השבעים, עם משבר הנפט במערב שהוביל לקשיים כלכליים, חברות תקליטים גדולות הפסיקו להחתים אמנים שאפתניים וניסיוניים מחשש לקריסה כלכלית מאחר ומוזיקה רועשת או שירים בני 20 דקות לא כובשים את הרדיו ומזרימים מיליונים. כשמהפכת הפאנק נושפת בעורפיהם של הרוקרים העשירים של שנות השבעים ויחד עם להקות ואמנים חדשים שכובשים את הסצנה, להקות רוק וותיקות מבינות כי עליהן לשנות את סגנונן במטרה לשרוד בעסקי המוזיקה. כך להקת ג’נסיס בהנהגתו של פיל קולינס, הופכת מלהקת רוק מתקדם שאפתנית למפלצת אצטדיונים של להיטי פופ ורוק קל. הפרויקט של אלן פרסונס שהתאפיין באלבומי קונספט שנעו בין רוק מתקדם לארט רוק, הפכו לכוכבי המצעדים עם להיטים כמו Eye in the Sky ו-Old and Wise.

צמד פופולרי נוסף ששינה את פני הפופ רוק היה Hall & Oates ששילבו צלילי רוק עם מלודיות קליטות, הגיעו לראש המצעדים וזכו להצלחה והערכה אמנותית ומסחרית. להקות נוספות ששלטו ששלטו באותה תקופה ברדיו היו פורינר, טוטו ו-Journey.

שלהי שנות השמונים ותחילת התשעים הביאו לנסיגה במעמדו של הרוק הרך. הקהל המבוגר שאהב להקשיב ללהיטים ברדיו פיתח העדפה לצליל רך עוד יותר, ללא מאפייני רוק כלל. בנוסף, גם אוהדי הרוק שלא ראו קשר אמיתי בין אמני הפופ-רוק לרוק, התייחסו אליהם ככוכבים ממוסחרים שהקשר בינם לבין הרוק מכאן והלאה. סגנונות חדשים ששלטו בשנות התשעים דחקו גם הם את הרוק הרך. אולם הרוק הרך מעולם לא נעלם. שירו של אריק קלפטון Tears in Heaven והבלדה האקוסטית של להקת אקסטרים More than Words, הן דוגמאות לרוק רך שזכה להצלחה עצומה בשנות התשעים.

הפופ רוק והרוק הרך מעולם לא דעכו בהשפעתם כשהם מותירים את חותמם גם על אמני הפופ המצליחים ביותר בימינו וגם על יוצרי רוק שמרחיבים את השפה המוזיקלית שלהם גם בפן הרך יותר.