סיימנו את חציו הראשון של המאמר עם תקליטון הרוק של זוהר ארגוב שיצא בשנת 1977. בשלהי שנות ה-70 וראשית שנות ה-80 זוהר ארגוב הגדיר את עצמו מחדש במעבר לסגנון המוזיקה המזרחית שם יהפוך ליוצר החשוב והמשפיע ביותר בזמר המזרחי, שאט אט תתפוס תאוצה ותצא אל מחוץ לגטאות התחנה המרכזית. ועדיין, לשיריו של ארגוב נכנסו אלמנטים של רוק דוגמת “נכון להיום” שיצא בשנת 82, שיר רוק מזרחי מובהק, כאשר על הגיטרה החשמלית מנגן שמוליק בודגוב.
שנות ה-80 ברוק הישראלי הושפעו עמוקות מהרוק הבריטי ובעיקר מז’אנר “הגל החדש” שכלל סינתיסייזרים וכלים אלקטרונים. הזמרת הראשונה ששילבה את שני האלמנטים היתה עפרה חזה שהוציאה את האלבום “שירי תימן” בשנת 1984. בשני סינגלים מתוך האלבום שיצאו בעיבוד מיוחד של יזהר אשדות ויועדו לקהל בחו”ל: “גלבי” ו”אים ננעלו” (שיצא שלוש שנים מאוחר יותר), שילב אשדות בין הסגנון המזרחי האתני לניו וויב והסינת’-פופ הפופולאריים באותה התקופה. ההימור השתלם והסינגלים נחלו הצלחה מעבר לים. “אים ננעלו”, שהיה לשיר הישראלי הנמכר בכל הזמנים, הפך את חזה לכוכבת בינלאומית.
בחזרה ליוצא “כוורת” דני סנדרסון. בשנת 1984 מוציא סנדרסון את הסינגל “מה הדאווין שלך”, שיר עם השפעות מזרחיות לא רק בסגנון המוזיקלי אלא ברמיזות גם בטקסט. בסינגל משלב סנדרסון פעם נוספת את המוזיקאי אברהם סלמאן בקאנון. יוצא נוסף של להקת כוורת אלון אולארצ’יק יוציא שנה מאוחר יותר את “בא לשכונה בחור חדש” אף הוא שיר עם השפעות מזרחיות מובהקות. השירים אומנם קלילים והומוריסטים, אבל הם אינם שירי לעג, אלא דווקא הערכה ופתיחות מוזיקלית של השניים.
אחד המפנים החשובים בשילוב המוזיקה המזרחית והים תיכונית במיינסטרים הישראלי יגיע במקרה בשנת 1985, עת הוציא יהודה פוליקר, יוצא להקת “בנזין“, את אלבום הבכורה “עיניים שלי“, ששילב רוק עם מוזיקה ים תיכונית יוונית. במהלך חזרה להופעה משותפת של “בנזין” ו”תיסלם“, עבור רשות השידור, קלטה המפיקה ורדה איתי, כי בין הקלטות השירים פוליקר מנגן מוזיקה יוונית שורשית ששמע בבית הוריו. איתי, בת להורים יוצאי האי היווני קורפו, הביע עניין במוזיקה והציעה לו להקליט שירים יווניים מתורגמים עבור תוכנית ייעודית בקול ישראל. הפרויקט בסוף לא יצא לפועל אבל אלבום חשוב ומכונן במוזיקה הישראלית שהיווה גשר בין מזרח למערב יצא גם יצא. שלוש שנים מאוחר יותר פוליקר ישלב שוב בין מזרח למערב באלבומו השני, “אפר ואבק“, שילוב שבא לידי ביטוי בצורה מושלמת הן מוזיקלית והן טקסטואלית בלהיט “רדיו רמאללה” שאת מילותיו כתב יעקב גלעד.
בתמונה : יהודה פוליקר. צילום: צחי אוסטרובסקי
שנה מאוחר יותר, בשנת 1986, יוציא שלומי שבת את אלבום הבכורה “מן החושך חזרתי”. הגם שהאלבום לא הצליח מסחרית וסווג כאלבום בסוגת המוזיקה המזרחית, שבת הכניס אלמנטים של רוק מובהקים לפחות בשניים משירי האלבום: “מנור” ו-“בואי אמא”. בהמשך יפלרטט שבת עם מוזיקת הרוק גם באלבומים ושירים נוספים דוגמת “אור ירח משוגע” ו-“איך אני”.
עוד אומנית שהקליטה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1986 וסווגה כאמנית מזרחית, היא הזמרת מרגלית צנעני. הגם שצנעני הוורסטילית התנסתה בסגנונות שונים מלבד מוזיקה “ים תיכונית” בהם: סול, פופ, ג’אז, בלוז וכן, גם רוק עליו גדלה, כפי שהעידה לא פעם. בין שירי הרוק המובהקים שביצעה: “ילד רע תל אביב”, “חומות חיימר”, “אנ’לא מכפר שמריהו”, “צל על פני עשב” ועוד. עד היום אלבומיה, שנים עשר במספר, מסווגים בויקיפדיה כאלבומים בסוגה “מזרחית”, ונראה שכותב הערכים לא הקשיב לתוכנם של האלבומים שכאמור בחלקם דווקא המוזיקה המזרחית משנית לסגנונות אחרים בולטים יותר.
שנה מאוחר יותר, בשנת 1987, מוציא אהוד בנאי את אלבום הבכורה שלו, “אהוד בנאי והפליטים“, אחד מאלבומי הרוק הישראלים הגדולים והחשובים בתולדות המוזיקה הישראלית. באלבום משולבים פה ושם אלמנטים של מוזיקה מזרחית ברוק שיצר בנאי.
בינואר 1989 יצא אלבום הבכורה של ההרכב “Foreign Affair” שהקימו רמי פורטיס וברי סחרוף, בו שולבו אלמנטים מזרחיים, רוק ומוזיקה אלקטרונית.
שנות ה-90 ובעיקר מחציתו הראשונה, היו שנות השיא ברוק הישראלי. הדבר בא לידי ביטוי גם ברוק המזרחי. ביוני 1990, יצא אלבום הבכורה של להקת “אתניקס”. השיר השני באלבום, “ציפור מדבר”, שילוב של סינת’-פופ עם אלמנטים מזרחיים, הפך להיט ענק וסימן את דרכה של הלהקה עם השם המחייב בשילוב של מזרח ומערב. בהמשך יהווה ההרכב את אחד הגשרים המרכזיים שבין הרוק למוזיקה המזרחית בשנות התשעים.
באותה השנה הוציא מיקי גבריאלוב את אלבומו הרביעי: “סיפור של חורף” ובו שיר אחד בשם “אהבה יוונית” שיהווה סנונית ראשונה להמשך דרכו של גבריאלוב, שיזנח לתקופה לא מבוטלת את הרוק ויוציא מספר אלבומים בגוון מזרחי/יווני.
בשנת 1991 אחרי שהוציאה את אלבום הבכורה “רואה לך בעיניים“, מוציאה אתי אנקרי את הסינגל “אשבו”, שירו של המוזיקאי האלג’יראי חאלד חאג’ איברהים, המשלב רוק ומוזיקה מזרחית בעיבודו המוזיקלי של יזהר אשדות. החידוש היה שאנקרי לא תרגמה את הטקסט והוא הושר בשפת המקור.
באותן השנים, שתי להקות משדרות, שונות בתכלית, אבל לשתיהן נגיעות של רוק ומוזיקה מזרחית, משיקות את אלבום הבכורה שלהן. הראשונה “טיפקס” להקה עם ווייב אתני/מזרחי שהכניסה פה ושם אלמנטים של רוק לשיריהם והוציאה את אלבומה הראשון בשנת 1992, ואילו השניה, “כנסיית השכל“, להקת רוק מובהקת עם נגיעות מזרחיות, שהוציא את אלבום הבכורה שלה בשנת 1993.
אומן חשוב נוסף בז’אנר שהכניס אלמנטים מזרחיים לאלבומיו ונתקלנו בו כבר בשנות ה-80, היה ברי סחרוף. כבר באלבומו השני “סימנים של חולשה” (93) הכניס סחרוף לחלק משיריו אלמנטים מזרחיים. באלבום הבא, “חם על הירח” (96), האמירה הפכה להיות חזקה הרבה יותר עם השיר הפותח “אוחתכ בייבי”. מאז נכנסו נגיעות של מוזיקה מזרחית לשיריו של סחרוף ביתר שאת.
בתמונה: ברי סחרוף ורמי פורטיס. צילום: מיכאל רורברגר
מוזיקאי נוסף שהכניס אלמנטים מזרחיים למוזיקת הרוק שיצר הוא מיכה שטרית, יוצא להקת “החברים של נטאשה“, שהוציא את אלבום הבכורה “מסמרים ונוצות” בשנת 1998, עם שירים כמו “אינתי עומרי” (מחווה לשירה של אום כולתום) ושיר הנושא “מסמרים ונוצות”.
באותה השנה מוציאים רמי פורטיס ושלומי ברכה יוצא להקת משינה, את אלבומם המשותף “רץ על הקצה” בו שולבו אלמנטים מזרחיים דוגמת הלהיט “משאית פיננסית” והשיר “מה נעשה”.
כאמור השפעות בין רוק למוזיקה מזרחית היו גם בצד ההפוך. בשנת 1999 הוציאה שרית חדד את אלבומה המצליח “כמו סינדרלה” ובתוכו השיר “הייתי בגן עדן” בלדת רוק עם סולו גיטרה של אבי סינגולדה שנשמע לקוח ממחוזות הגלאם מטאל בשנות ה-80.
בשלהי שנות ה-90 עשתה את התהליך ההפוך גם המוזיקאית הותיקה והמחוננת, אהובה עוזרי, ילידת כרם התימנים, שהכניסה לשירה המצליח והיפהפה “צלצולי פעמונים”, שיצא בשנת 1999, אלמנטים מובהקים של רוק וגיטרות לתוך המוזיקה המזרחית שיצרה.
בתמונה: אהובה עוזרי
בשנות האלפיים ולמעשה כבר מהמחצית השניה של שנות ה-90, חלה דעיכה מתמשכת בז’אנר הרוק לפחות במיינסטרים. ובכל זאת, בשנת 2004 יצא האלבום הישראלי הטוב ביותר בשנות ה-2000 “מנועים קדימה” של להקת “אלג’יר“. כבר באלבום הבכורה של ההרכב, “נאמנות ותשוקה”, שיצא בשנת 1995 ולא זכה להצלחה מסחרית, ישנם אלמנטים מזרחיים במספר שירים, אם כי באלבום הזה הם בולטים יותר. השיר הפותח “האדמה תיפתח” מבשר על הסגנון שישלוט באלבום הנפלא הזה. גם באלבומי הסולו שהוציאו מאוחר יותר גבריאל בלחסן ואביב גדג’, יוצאי הלהקה, נכנסו אלמנטים של מוזיקה מזרחית במספר שירים, כולל באלבומו האחרון והמצוין של גדג’, “עולם מופלא איפה אתה” (2023).
בדצמבר 2007 מוציא ארז לב ארי את אלבום הבכורה שלו “שמחת הפרטים הקטנים” שמשלב רוק עם אלמנטים של מוזיקה מזרחית כמו גם טקסטים מהמקורות. בשנת 2016 הוא מוציא סינגל רוק מזרחי מובהק ויפה בשם “נחום וציונה”.
בשנת 2016 מוציא שי צברי יחד עם ההרכב “נבחרת הגרוב של המזרח התיכון”, את אלבום הבכורה “שחרית”, אלבום שמשלב רוק ונגיעות מזרחיות שכולל בנוסף לשירי משוררים גם פיוטים וטקסטים מהמקורות.
האומן המצליח ביותר בשנות האלפיים שחיבר בין רוק למוזיקה מזרחית, הוא ללא ספק דודו טסה. טסה הוא נכדו של דאוד אל כוויתי שיחד עם אחיו סאלח היו מגדולי המוזיקאים בעיראק ופעלו בה החל משנות ה-20 ועד העלייה הגדולה מעיראק לישראל בשנת 1951. מלבד אלבומי הסולו בהן השפעות מזרחיות ניכרות, הוציא טסה בעשור השני של המאה ה-21 שלושה אלבומים תחת השם, “דודו טסה והכוויתים”, בו הוא מבצע בערבית שירים מבית סבא.
בתמונה: דודו טסה
גם בסצנת האינדי הישראלי החלו להתפתח בשנות האלפיים להקות ששילבו גרוב פסיכדלי עם מוזיקה ים תיכונית המזוהה בעיקר עם יוון וטורקיה, עם השפעות מובהקות מהרוק המזרחי של אריס סאן, כמו גם מאמני רוק ים תיכוניים דוגמת ארקין קוראי מחלוצי הרוק הטורקי. להקות כמו בום פם (על שם הלהיט המפורסם), אוזו בזוקה ו-Şatellites זוכות להצלחה בסצנה הישראלית וגם בחו”ל עם שילוב בין שני הסגנונות באופן מלא וקוהרנטי, כל זה בזמן שבמקביל המטאל המזרחי שהחל עם להקת “אורפנד לנד” אי שם בשנת 1994, צובר תאוצה והופך פופולרי בעולם בשל השילוב הייחודי בין דיסטורשן למעוואל.
בשנות ה-2000 המוזיקה המזרחית התרחקה מהרוק והגיטרות גם פיזית אבל בעיקר תודעתית. אומנם פה ושם ניתן למצוא להיטים הכוללים לצד הסלסולים סולואים שיונקים מהרוק הכבד דוגמת “האהבה הישנה שלי” ו”באתי אליך” של אייל גולן, “כשנגמרת הסופה” ו”כפיות” של עדן חסון, “שתישרף האהבה” ו”אין לי מקום אחר” של איתי לוי, דוגמאות מרכזיות לשירי פופ ים תיכוני שאפשר למצוא בקריוקי של יום חמישי וכוללים סולואים ממיטב הגיטריסטים בארץ, אבל הללו מעטים באופן יחסי, ורובם כאמור שירי פופ עם סולואי גיטרה שלא תמיד מתכתבים עם השיר.
בשני העשורים האחרונים חל תהליך הפוך בכל מה שקשור לרוק ומוזיקה מזרחית. בשנת 1965 השנה בה החלו לצוץ “להקות הקצב” והרוק עשה את צעדיו הראשונים בישראל, בעיקר באמצעות אומנים ממוצא מזרחי, המוזיקה המזרחית הערבית, נשארה בבתים או מקסימום באירועים מצומצמים כשנציגה בתקשורת, במועדונים הנחשבים ובחוגי הממסד, היה אריס סאן היווני. כאשר מהפכת הרוק החלה בשנת 69 והמשיכה ביתר שאת אל תוך שנות ה-70, כאשר הרוק נכנס ללב הקונצנזוס וכבש את הרדיו הישראלי, המוזיקה המזרחית נשארה הרחק מאחור, ובאה לידי ביטוי בעיקר באמצעות קלטות בתחנה המרכזית. פה ושם היא הבליחה באמצעות מוזיקאים ששילבו אותה ביצירותיהם אבל לא פרצה ממש. ניצני “המהפכה המזרחית” במוזיקה הישראלית החלו בשנות ה-80 עם זוהר ארגוב, והמשיכו ביתר שאת בשנות ה-90. באיזה שהוא שלב הגיעו הרוק והמוזיקה המזרחית לאותה נקודה על ציר הרוחב, משם הרוק החל לרדת ואילו המוזיקה המזרחית לנסוק. “המהפכה המזרחית” הושלמה כאשר כיום שני הז’אנרים השולטים במוזיקה הישראלית הם פופ ומוזיקה מזרחית. לעיתים שילוב של השניים. המוזיקה המזרחית שהיתה כל כך קרובה לרוק, הן מבחינת מוצאם של האומנים שהיו חלוצים בשני הסגנונות, והן מבחינת הפתיחות של אומניה לקבל ולהכיל את הרוק, התרחקה ונאטמה. הרוק הישראלי מעולם לא היה ז’אנר “אשכנזי” כפי ששמעתי לא אחת. הרוק הישראלי תמיד היה שילוב של מזרח ומערב. גם בתכנים ולבטח במוצאם של מי שעסקו בו. זה נכון גם הפוך. המוזיקה המזרחית הישראלית התפתחה כל הזמן ושאבה לפחות בשלביה הראשונים לא מעט מהרוק.
לדידי, המוזיקה המזרחית צריכה ויכולה להכיל את הרוק בדיוק כמו שהרוק ידע ועדיין יודע להכיל אותה. במושגים היסטוריים 70 שנים של מוזיקה פופולרית הן לא הרבה זמן. תנודות וגלים היו ועוד יהיו במוזיקה העולמית וגם כאן בישראל. חיבור מחודש אמיתי ואותנטי בין הרוק למוזיקה המזרחית שיגיע דווקא מהצד של אומני הזמר המזרחי הוא צעד מתבקש. הוא יכול לעשות למוזיקה המזרחית רק טוב. גם לרוק. האמת, לכולנו.
*תודתי לליעד עיני שסייע בחלקו השני של המאמר.
