לכבוד חודש הגאווה, החלטנו לצלול אל תוך השמועה הגדולה ביותר בעולם הרוק של המאה ה-20: מיק ג’אגר ודיוויד בואי – קרה או לא קרה? תשפטו בעצמכם, וזכרו – בעולם בו אנו חיים, הדבר הכי חשוב הוא לכבד כל אדם, מכל מגדר ובכל צבעי הקשת.
———————————————————————————————————————————————————–
בפנתאון של אגדות הגלאם רוק, מעט מאוד שמות זוהרים באותה העוצמה של דיוויד בואי ומיק ג’אגר. כדמויות אייקוניות שעיצובו מחדש את הנוף המוזיקלי, ואתגרו ללא הרף את גבולות האמנות, השניים הותירו חותם בל יימחה על העולם. מעבר לגאונות המוזיקלית הבלתי מעורערת שלהם, לאורך כל הקריירה של השניים מרחפת עננה מעל ראשיהם: התהיות לגבי קיום קשר רומנטי בין השניים לא נותנת למעריצים רבים מנוח. ברקע חודש הגאווה המצוין ביוני, הגיע הזמן להתעמק בשמועות הללו ולבחון האם יש להן בסיס – או שמא מדובר במיתוס שמטרתו להדהד את הדיאלוג המתמשך על מיניות בתעשיית מוזיקת הרוק.
השמועות על מערכת יחסים רומנטית בין דיוויד בואי ומיק ג’אגר החלו בשנות ה-70, תקופה שבה שני האמנים היו בשיא תהילתם. ההקשר – הפרסונות הציבוריות הראוותניות שלהם, הבחירות האופנתיות הנועזות וההערצה ההדדית שבאה לידי ביטוי באינטרקציות ציבוריות רבות ובשיתופי פעולה. באותן שנים, בואי החל להיות יותר ויותר גלוי בנוגע לביסקסואליות שלו, כשאמר למגזין המלודי מייקר ב-1972: “אני הומו ותמיד הייתי, אפילו כשהייתי דיוויד ג’ונס”. גם האלטר-אגו המוכר של בואי, זיגי סטארדאסט, והסגנון האנדרוגיני שלו, ערערו על נורמות מגדר קונבנציונליות והצהירו הצהרות נועזות הקשורות במיניות. בינתיים, מיק ג’אגר, הסולן הכריזמטי של הרולינג סטונס, היה ידוע בנוכחותו הבימתית הפרובוקטיבית ובביטוי המיני הקולח שלו. למרות שג’אגר מעולם לא הצהיר בפומבי על נטייתו המינית, מערכות היחסים הקרובות שלו עם גברים וההופעות שלו רמזו על כך לעתים קרובות.
החברות של בואי וג’אגר תועדה פעמים רבות, כאשר אחד משיתופי הפעולה הבולטים היה הקאבר המשותף שלהם לשיר Dancing in the Street מ-1985, להיט שהפגין את הכימיה הבלתי מעורערת בין השניים. גם הקליפ כלל את שני כוכבי הרוק רוקדים ושרים יחד עם אנרגיה כמעט פלרטטנית שרק הוסיפה אש למדורת השמועות אודות היחסים ביניהם. בהמשך, הקשר בין האמנים התרחב מעבר לאולפן ולבמה: לעתים קרובות הם נראו מתרועעים יחד באירועים ובמסיבות שונות, מה שהוביל לספקולציות נוספות לגבי אופי מערכת היחסים ביניהם. הביוגרף כריסטופר אנדרסן טען בספרו Mick: The Wild Life and Mad Genius of Jagger כי בין השניים היה רומן בתחילת שנות ה-70. לדברי אנדרסן, אשתו דאז של ג’אגר, ביאנקה, מצאה את השניים במיטה יחד, אנקדוטה שחוזרת על עצמה בצורות שונות במהלך השנים.
למרות השמועות שלא חדלו, גם בואי וגם ג’אגר נשארו קצרי שפתיים ביחס לאופי האמיתי של מערכת היחסים שלהם. עם זאת, כמה ציטוטים ואנקדוטות מהמקורבים להם מספקים תובנה מסוימת בנוגע לנושא. בראיון לפלייבוי ב-1976, בואי דן בגילוי לב במיניותו, ואמר, “זה נכון – אני דו מיני, אבל אני לא יכול להכחיש שניצלתי את העובדה הזו טוב מאוד. אני מניח שזה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם”. ג’אגר, לעומת זאת, היה יותר חמקמק לגבי הנטיות המיניות שלו. בראיון לרולינג סטון ב-1995, הוא הרהר בחופש של שנות ה-60 וה-70: “היו הרבה ניסויים מיניים. כולם עשו את זה. זו הייתה תקופה מאוד נזילה, והיינו אנשים מאוד נזילים”. הציטוט אמנם לא מהווה אישור ישיר לשמועות, אך הצהרה זו מרמזת על האפשרות שג’אגר היה במערכות יחסים הומוסקסואליות במהלך אותה תקופה.
בין אם השמועות על מערכת יחסים רומנטית בין בואי וג’אגר נכונות ובין אם לא, הפרסונות הציבוריות שלהם והספקולציות סביבם השפיעו באופן מתמשך על ייצוג הקהילה הגאה במוזיקת הרוק. שני האמנים שיחקו עם מגדר וזהות מינית בדרכים שהיו מהפכניות לזמנם, והנכונות שלהם לפקפק בנורמות החברתיות ולאמץ עמימות סיפקה נראות לחברי הקהילה בתעשייה שלעתים קרובות הייתה שמרנית במיוחד. דיוויד בואי, נחשב לסמל הקהילה הלהטב”ית, במיוחד בעקבות הפרסונה זיגי, והמגדר הנזיל שלו, הפך לסמל של ביטוי עצמי ושל חופש מיני. התעוזה של בואי סייעה לסלול את הדרך לדורות הבאים של אמנים לחקור ולבטא את זהותם בגלוי. גם השפעתו של מיק ג’אגר ראויה לאזכור: בתור כוכב רוק שסירב להיכנע למסגרות חברתיות, הפרסונה של ג’אגר קראה תיגר על הסטטוס קוו המיני.; החברות הקרובה שלו ויחסי השמועות שלו עם גברים אחרים הצביעו על מורכבות שהדהדה בקרב מעריצים שחיפשו דמות שתייצג אותם.
במהלך השנים, ביוגרפים ועיתונאים רבים ניסו להפריך או לאשר את השמועות. המעצב הגרפי טוני זנטה שהיה מקורב לבואי בתקופת זיגי, טען למשל שמערכת היחסים של בואי וג’אגר היא יותר הערצה הדדית וידידות מאשר רומן רומנטי. באופן דומה, הביוגרפית לסלי-אן ג’ונס בספרה Hero: David Bowie טענה שהשמועות היו מוגזמות. למרות הניסיונות הללו להבהיר את אופי מערכת היחסים ביניהם, השמועות נמשכות עד היום.
בעודנו חוגגים את חודש הגאווה, הרהור על הרומן לכאורה בין דיוויד בואי ומיק ג’אגר מקנה לנו הזדמנות נפלאה לכבד ולהוקיר את תרומתם לחברים רבים בקהילה הגאה מסביב לעולם, ואת השינויים התרבותיים שהם עזרו לחולל בתחום. בין אם מערכת היחסים ביניהם הייתה רומנטית ובין אם לא, הנכונות שלהם להתנגד לנורמות החברתיות מהווה תפקיד מכריע בהרחבת האופקים של קהילת מוזיקת הרוק. המורשת שלהם היא של אומץ, יצירתיות ומחויבות בלתי מעורערת לביטוי עצמי. בעולם שבו ממשיכים להיאבק על זכויות הלהט”ב, הסיפורים והספקולציות על אייקונים כמו בואי וג’אגר משמשים תזכורת להתקדמות שנעשתה ולעבודה שעוד לפנינו.