בישראל של המאה ה-21, הרוק לא מלך הרדיו, לא מלך המסיבות ובכללי ירד למחתרת. גדולי אמני הרוק של המאה הקודמת, הפכו לחלק מן הקונצנזוס בעיקר כי היו במקום הנכון בזמן הנכון ומאז כבר ממלאים אולמות. אך לקראת סוף המאה ההיא, דווקא משכונת התקווה בתל אביב, הגיח זמר ים תיכוני שהוציא קלטת בגיל 15 שהפכה אותו לכוכב מבטיח. דודו טסה נולד לאם ממוצא עיראקי ואב ממוצא תימני. במהלך תקופתו בתיכון, כשלמד במגמת המוזיקה בביה”ס עירוני א’, נחשף לז’אנרים חדשים ביניהם גם לרוק. כשהוציא את “אוהב את השירים” שהיה אלבום ים תיכוני בהפקת גלעד בצלאלי בו טסה שר בקולו הגבוה, אף אחד לא ציפה שאותו ילד יהפוך ביום מן הימים להיות המלך של הרוק הישראלי כשהוא לוקח את הסגנון לטריטוריות חדשות ומעניינות, תוך כדי שהוא נשאר חביב הקהל עם להיטים המנוניים.
לאחר שחרור מהצבא, החל טסה לנטות לכיוון אקלקטי יותר בו הוא משלב את הרוק והים תיכוני יחדיו עם שירים בעלי מבנה ברור של בית פזמון, אך עם מלודיות וסלסולים הקרובים לפסקול שנחשף אליו בבית עם השפעות נוספות מן המזרח כמו מוזיקה הודית. עם שירים כמו “יותר ברור”, האלבום זכה להצלחה לא רעה וקיבל ביקורות טובות. הקריירה של טסה תתפוס תאוצה כשיהפוך להיות גיטריסט להקת הבית של תכנית האירוח הפופולארית של אלי יצפאן. התוכנית הסאטירית, שהייתה מצליחה ואהובה במדינה ושודרה בשיא הפריים טיים, הפכה את פרצופו של טסה למוכר בהרבה בתים ישראליים. בעקבות זאת, אלבומו הבא שיצא ב-2003 “מתוך בחירה”, הפך ללהיט עצום כשטסה נוטה לכיוון פופ רוק עם השפעות של פ’אנק.
עם שירים כמו “אני רץ”, “באת עם השקט” וגרסתו ל”היה לי חבר היה לי אח”, הפך טסה לכוכב עולה שכבר הופך להיות חלק מהקונצנזוס הישראלי כשהוא מצליח לשמר את הרוק הישראלי בפלייליסט הרדיו הממוצע. באחד הימים שבילה בצפון, לאחר שהפך דמות מוכרת, השתנו חייו כשפגש את בעלת המסעדה שאכל בה, אחותה של האמנית שרונה קטן, אשתו של גיטריסט להקת רדיוהד, ג’וני גרינווד. המפגש עם הזמר הישראלי העולה לבין גיטריסט אחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם, הפך לידידות ארוכת שנים שתוליד עם שיתוף פעולה פורה ויצירות מוזיקליות מהיפות ביותר בשנים האחרונות הן במוזיקה הישראלית והן במוזיקה הבינלאומית.
טסה המשיך בקריירה המוצלחת שלו עם אלבומים כמו “לולה” שכללו להיטים חורשי רדיו כמו שיר הנושא ו”מעליות” שהושר עם רוני אלטר. אלבומו מ-2009 “בסוף מתרגלים להכל”, כלל שיתופי פעולה עם גרינווד שזיהה את הפוטנציאל בטסה בשירים אהובים כמו “איזה יום”. שיר הנושא מהאלבום הפך גם הוא להצלחה מסחררת וסימן את טסה כמייצר להיטים סדרתי. כשהוא נחשב לאחד המוזיקאים האהובים במוזיקה הישראלית, עושה טסה את הבלתי צפוי וחוזר לשורשיו העיראקיים כשהוא משלב אותם עם רוק ומוזיקה אלקטרונית. בתקופה שהחלו להיווצר יותר ויותר יצירות שמשלבות את הרוק עם הים תיכוני, כמו גם השפעות נוספות שמשלבות בין קודש לחול ובין עבר להווה, נוצרה מעין תנועה שהתהוותה כ”אינדי ים תיכוני”.
טסה, נכדו של דאוד אל כוויתי, אחד מהמוזיקאים הגדולים בעיראק יחד עם אחיו סאלח, ניגן גרסאות מודרניות המשלבות בין שני העולמות באלבומו “דודו טסה והכוויתים” שיצא ב-2011 וחשף לחומרים קהל חדש שלא הכיר לפני כן את המוזיקה העיראקית המסורתית, שהייתה באותן השנים פופולרית בעיראק בעיקר בזכות יוצריה היהודים. טסה ששר בערבית, יצר גשר בין תרבויות ועם פרסומו, הפך להיות אחד משגרירי המוזיקה הערבית בארץ וחלק משושלת ארוכה של אמנים ישראליים שחיברו בין הרוק לים תיכוני ומזרחי. במהלך התקופה הזו, חל שינוי בקריירה של טסה עם השתלבותו בפרויקטים שונים.
עם יציאת אלבומיו “סחרחורת” ב-2012 ו”הגולה” ב-2016, קיבע סופית את מעמדו כיוצר אקלקטי מעניין ומצליח כשחיבר בין טקסטים של משוררים למלודיות מזרחיות בשילוב עם גיטרות וביטים אלקטרוניים. עם שירים כמו “עם חלומות כאלה”, “הגולה” ו”צריך”, טסה שוב הצליח לחרוש את הרדיו הישראלי עם שילוב מנצח בין מזרח למערב. באותה תקופה החל גם לשחק בסרטים ובנוסף להלחין גם לאמנים אחרים, לאו דווקא כאלה שהגיעו מהטריטוריה שלו. בניגוד למצופה, טסה מנציגי הרוק הישראלי, הלחין והפיק כמה מלהיטי הפופ הגדולים של המדינה. ביניהם למוקי, יובל דיין, רביד פלוטניק, ושלמה ארצי איתו ביצע דואט, מה שהפך את טסה לשם מכובד בתעשייה.
החברות עם גרינווד הובילה לשיתוף פעולה נוסף כשהכוויתים חיממו את רדיוהד בסיבוב ההופעות המצליח שלהם ב-2017, בו טסה הופיע לפני קהלים גדולים בארה”ב, אירופה וגם בהופעה ההיסטורית של רדיוהד בתל אביב שגררה תגובות מצד מפגינים אנטי ישראליים. טסה וגרינווד הוכיחו שוב את כוחה של המוזיקה על פני וויכוחים פוליטיים, כשהוציאו את Jarak Qaribak אלבום משותף של השניים עם זמרים ממדינות ערב שחלקן אף עוינות את ישראל. עם הופעה היסטורית שהביאה גם חלק מאותם זמרים להופעה ברידינג בתל אביב, הצליחו השניים לשלב בין רוק, מוזיקה אלקטרונית ומוזיקה ערבית כשהם מתעלים מעבר לוויכוחים היומיומיים ומקבלים ביקורות חיוביות במגזינים נחשבים בעולם.
בין אם בזירה הבינלאומית ובעיקר בזירה המקומית, טסה נחשב לגדול הרוקרים בישראל כיום. אחד האמנים היחידים שעדיין משאיר את ההילה סביב ז’אנר שאיבד מתהילתו אחרי שנות התשעים המאוחרות, מבלי שהוא מתפשר על הרפתקנות מוזיקלית וגישה משולבת שמדברת לרבים.
