Forever Changes הוא אלבומם השלישי של להקת Love שיצא בתחילת נובמבר של שנת 1967. זהו אלבומם המפורסם והמצליח ביותר של הלהקה, וברבות השנים הוא הפך לאלבום מופת אייקוני המזוהה עם פסיכדליה ושנות השישים.
הלהקה בהנהגתו של ארתור לי, שינתה את כיוונה המוזיקלי עם ההקלטות לאלבום זה. עד אז, שיריה נעו בין פולק רוק לגאראז’ עם סאונד גולמי ומלוכלך. אולם, באלבום הזה, אימצה הלהקה צליל רך יותר כשהיא נוטה אל עבר הפולק עם שירים מופקים היטב ומתוזמרים עם הרכב כלי קשת. לעומת זאת, הטקסטים של לי גילו אספקטים אפלים יותר כשהוא מתעסק במוות ובהתפכחות מתנועת הנגד של ילדי הפרחים וקיץ האהבה של סוף שנות השישים.
האלבום הוא האחרון שהוקלט ע”י הלהקה בהרכבה המקורי. לאחר יציאתו, בריאן מקלין גיטריסט הלהקה, עזב את ההרכב בעקבות התדרדרות מעמדו לעומת זה של ארתור לי. שאר חברי הלהקה פוטרו ע”י לי. ההקלטות החלו ביוני והסתיימו בספטמבר, כשמפיק הבית של חברת התקליטים אלקטרה, ברוס בוטניק היה על כיסא ההפקה כמו באלבומים הקודמים של הלהקה.
להקלטות הצטרפו כמה שמות ידועים מן הסצנה באותה תקופה. הרכב הנגנים המפורסם The Wrecking Crew שניגן בסשנים של כמה מהאלבומים החשובים של התקופה בין היתר Pet Sounds של הביץ’ בויז, הקליט את תרומתו בשירים Andmoreagain ו-The Daily Planet. האחרון כלל עיבוד של ניל יאנג, לפני שהפך לשם פופולארי. בוטניק, שגייס את יאנג טען כי הוא רצה לפרוץ בעצמו עם קריירת סולו ולכן תרומתו הסתכמה בעיבוד ל-The Daily Planet, מאידך יאנג הכחיש את מעורבותו.
האלבום שרובו נכתב על ידי לי, כולל כמה מהשירים הידועים ביותר של הלהקה כמו השיר הפותח Alone Again Or שנכתב ע”י מקלין עם מבנה שיר קבוע וקליט, תזמור עשיר והשפעה ממקורות מוזיקליים מגוונים, A House Is Not a Motel הפסיכדלי, The Daily Planet העוסק בשגרה משמימה ו-The Red Telephone שסוגר את הצד הראשון באלבום ועוסק במלחמה הקרה ומלחמת וייטנאם שהתרחשו באותה עת.
בצאתו, זכה האלבום להצלחה מינורית בארה”ב, אולם באנגליה הוא הפך מצליח יותר כשהוא הגיע למקום ה 24 במצעד האלבומים. עם השנים, הוא כאמור הפך להיות אחד מאלבומי המפתח של הפסיכדליה כשהוא מככב ברשימות האלבומים החשובים ביותר בתולדות הרוק.
