Plastic Ono Band הוא אלבום הבכורה של ג’ון לנון שיצא בדצמבר 1970, לאחר טרילוגיית אלבומי מוזיקה ניסיונית שהקליט עם אשתו הטרייה, יוקו אונו. האלבום שיצא שבעה חודשים, אחרי ההודעה על פירוק הביטלס, הינו זעקה מרירה וכואבת של מי שהיה לאחד המוזיקאים המפורסמים בעולם בתקופה בה הוא מוציא שלדים מהארון וחוזר לתקופות כואבות בחייו על מנת להשלים עמן כדי להמשיך הלאה.
באותה עת, לנון היה מסוכסך עם עצמו ועם העולם. להקתו האהובה התפרקה כשהיחסים עם חברו הטוב ושותפו ליצירה פול מקרטני התערערו טוטאלית. הבוז למוזיקה שיצרו יחדיו העמיקו את הקושי הנפשי של לנון שהיה טיפוס מריר וציניקן שבנוסף להתפרקות להקתו, סיים גם את נישואיו לאשתו הראשונה סינתיה, שהחזיקה במשמורת על בנם המשותף ג’וליאן.
לנון ואונו הולכים לטיפול אצל הפסיכולוג האמריקאי ארתור ינוב שמטפל בשניים בשיטת טיפול שהמציא בשם “הצעקה הראשונית”, בה חוזר המטופל לעברו הכואב ומתעמת עמו כתהליך ריפוי. בעקבות הטיפול, לנון כתב שירים המשמשים כחשבון נפש עם טראומות מן העבר. כשהוא מקליט באולפני “אבי רוד” המיתולוגיים, מגובה בחברו מתקופת הביטלס בהמבורג קלאוס וורמן על הבס וחברו לשעבר לביטלס, רינגו סטאר, תחת הפקתו של מפיק העל פיל ספקטור, מוציא לנון את Plastic Ono Band. אלבום מריר וכואב הכולל כמה משיריו הגדולים של לנון בניהם השיר הפותח Mother, בו לנון מטיח אשמות בהוריו שנטשו אותו בהיותו ילד צעיר, ומסיים את השיר באנקות וצרחות זעם שלא נשמעו עד אז מכוכב פופולרי, Working Class Hero בסגנון הפולק רוק, שעוסק בהבדלי מעמדות, ו-Love בלדת פסנתר נוגה שהפכה לאחד משיריו האהובים של לנון עם טון מפויס ורגוע יותר המנצנץ כנקודת אור של תקווה בין התוכן האפל של האלבום.
לקראת סיומו של האלבום מגיע השיר God, מעין מניפסט נוקב בו לנון מנפץ מיתוסים רבים בו הוא יוצא כנגד הדת ומכריז כי אינו מאמין באלים, דמויות היסטוריות, מוזיקאים שהשפיעו עליו ולבסוף גם תוקף את הביטלס כשהוא מסיים כי הוא מאמין רק בו וביוקו. סיום השיר שמכריז כי “החלום נגמר” נותן טון קודר לסוף שנות השישים העליזות וממשיך הלאה.
מאז, לא יצר לנון אלבום ייחודי כמו זה ואלבומיו הבאים, ששה במספר, הפכו קליטים ופשוטים יותר. האלבום היה ונשאר אלבומו הטוב והמרגש ביותר של לנון. עשור מאוחר יותר, בגיל 40 בלבד, הוא ימצא את מותו מידי מתנקש.
