Led Zeppelin II הוא אלבומה השני של להקת לד זפלין שיצא באוקטובר 1969. תשעה חודשים אחרי צאת אלבום הבכורה שזכה להצלחה גדולה וכדי להכות בברזל בעודו חם, התכנסה הלהקה להקליט במשך ארבעה חודשים את אלבומה הבא ששכלל את הסאונד של הלהקה שהושתת על הבלוז השורשי כשההרכב מעניק לו נופך כבד יותר.
האלבום נחשב כאחד ממולידי הצליל של המטאל העתיד להפוך לאחד הסגנונות המצליחים והפוריים של הרוק. האלבום הוקלט אחרי סיבוב הופעות מוצלח כשחברי הלהקה שהו בנסיעות תכופות, כך שכל שיר הוקלט והוקדשה לו עבודה בנפרד. זהו גם האלבום הראשון עם טכנאי הקול אדי קרמר שנודע בעבודתו עם ג’ימי הנדריקס. השילוב של קרמר עם גיטריסט הלהקה , ג’ימי פייג’, על ההפקה בצוותא, הוביל לסאונד הייחודי של ההרכב האהוב על רבים.
כמה מהשירים הגדולים ביותר של הלהקה מופיעים באלבום. הפתיח Whole Lotta Love הוא אחד מהידועים ברפרטואר של הלהקה עם הריף האייקוני, הפזמון הקליט והחלק האמצעי הניסיוני והאוונגרדי. השיר גרר מאבק משפטי, כשמוזיקאי הבלוז החשוב וילי דיקסון האשים את הלהקה בגניבה אמנותית. תביעה שהוסדרה מחוץ לקירות בית המשפט כשדיקסון מקבל קרדיט עם יתר חברי הלהקה.
עוד ריף נודע של פייג’ מככב בשיר Heartbreaker והלהקה מגיעה גם לשורשי הפולק האנגלי עם הרצועה Ramble On העוסקת ב”שר הטבעות” של טולקין, ספר אהוב על חברי הלהקה. קטע בולט נוסף הוא Thank You, אחד משירי האהבה היפים שכתב סולן הלהקה, רוברט פלאנט, בו דווקא אורגן ההאמונד של הקלידן והבסיסט, ג’ון פול ג’ונס הוא הכלי המוביל. קטע נוסף ידוע הינו Moby Dick הנושא את שם הרומן הגדול של הרמן מלוויל וכולל סולו תופים וירטואוזי של המתופף, ג’ון בונהם.
עם יציאת האלבום, הלהקה זכתה להצלחה גדולה אף יותר כשבארה”ב הוא עוקף את Abbey Road של הביטלס במצעדים. גם כיום, האלבום נשאר אחד החשובים בתולדות הרוק ומככב ברבות מרשימות האלבומים הגדולים בכל הזמנים.
