Aqualung הוא אלבום האולפן הרביעי של להקת הרוק המתקדם הבריטית ג’טרו טאל. האלבום נחשב לאחת היצירות האייקוניות ביותר של הלהקה, ובוחן נושאים של דת, חברה ורוחניות, תוך שילוב מוזיקלי מורכב, עיבודים חדשניים ומילים מעוררות מחשבה. שם האלבום נגזר מדמות בעלת אותו השם המתוארת על עטיפת האלבום אשר נוצרה על ידי האמן ברטון סילברמן, ומציגה דיוקן בולט של דמות פרועה וחידתית עם עיניים נוקבות ושיער לא מטופח. סולן הלהקה נתן לו את השם הזה (מאנגלית: בלון חמצן לצוללנים) משום שדמיין שלאותה דמות יש בעיות נשימה. תמונה איקונית זו הפכה לשם נרדף לאלבום ומשמשת ייצוג ויזואלי של נושאי הניכור והפרשנות החברתית הנכללים בו.
מבחינה מוזיקלית, האלבום מציג את התערובת המזוהה עם ג’טרו טול של רוק, פולק והשפעות קלאסיות. נגינת החליל הייחודית של הסולן איאן אנדרסון מוסיפה מרקם ייחודי לצליל הלהקה, בעוד שעבודת הגיטרה של מרטין באר מספקת ליווי עוצמתי לשירה של אנדרסון. האלבום כולל גם עיבודים מורכבים המדגימים את יכולתה הטכנית והגישה החדשנית של הלהקה לכתיבת שירים. אחד החידושים הבולטים באלבום הוא שילוב של נגינה אקוסטית וחשמלית, מה שיוצר נוף קולי דינמי ומרתק. האלבום כולל מספר שירים בלתי נשכחים: שיר הנושא, בעל שם האלבום, הוא מעין חיבור המספר את סיפורו של אדם חסר כל הנאבק לשרוד ברחובות; המנגינה וריף הגיטרה הפך את היצירה לחביבת המעריצים ולמרכיב חשוב בהופעות החיות של הלהקה. רצועה בולטת נוספת היא Locomotive Breath הידוע גם היא בריף גיטרה מדבק וסולו חליל עוצר נשימה. מבחינה טקסטואלית, האלבום הוא לא אלבום קונספט מסורתי, אך הוא מכיל מוטיבים נושאיים שחוזרים על עצמם לאורך האלבום, כמו דת ומצבים חברתיים.
למרות שקיבל תחילה ביקורות מעורבות מהמבקרים, האלבום הפך לאחד התקליטים המצליחים ביותר מבחינה מסחרית של הלהקה, ונכנס לרשימות הטופ טן במצעדים בבריטניה ובארצות הברית. הפופולריות המתמשכת הכניסה אותו להיכל התהילה של הגראמי, והפכה את הלהקה לאחת החשובות ברוק הפרוגרסיבי.
