The Wall, הוא אלבומה האחד עשר של להקת פינק פלויד, אחד האלבומים המצליחים ביותר של הלהקה (שני אחרי ״The Dark Side of the Moon״) ואחד הנמכרים בהיסטוריה של הרוק עם למעלה משלושים מיליון עותקים. זהו אלבום קונספט מסוג ״אופרת רוק״, הכולל עלילה תיאטרלית לכל אורכו, מוטיבים מוזיקליים והתמודדות עם בעיות מהמציאות.
העלילה מספרת על דמות בדויה של מוזיקאי בריטי ושמו ״פינק״ וסיבותיו לבניית חומה מנטלית בראשו שתאפשר לו ניתוק חברתי מהעולם המר אליו נולד. במהלך הצד הראשון מפורטות הסיבות בתור ״הלבנים״ שפינק בונה איתן את החומה: אביו שנהרג במלחמת העולם השנייה, אימו שחנקה אותו מרוב דאגה, חוסר הרגישות והאכזריות הלא הוגנת של המורה שלו כלפיו וכלפי התלמידים בכיתתו ואשתו ויחסה הקר והלא מספק שהיא נותנת לו. דמותו של פינק הושפעה מסיפור חייו של רוג’ר ווטרס, בסיסט ומנהיג הלהקה בזמנו, והשקפות עולמו. הוא כתב והלחין את מרבית שירי האלבום.
בצדו השני של האלבום, פינק מבין שעשה טעות ובדידותו גורמת לו לשקוע בהזיות שמסכנות את הקריירה שלו ואת חייו. לאחר הזיות שבהן הפך למנהיג פשיסטי של מעריציו, פינק עוצר, ומבין שהוא התעייף מהמסע הקשה הזה ומעמיד את עצמו למשפט בו הוא שופט את עצמו על מעשיו. גזר הדין שלו הוא להפיל את החומה ולחזור לתקשר עם החברה שסביבו.
להקלטות האלבום התלוותה תזמורת לשירים כמו ״Bring the Boys Back Home״, ״Nobody’s Home״. האלבום הופק בצורה מדויקת על ידי ווטרס, בוב אזרין ודיוויד גילמור, גיטריסט הלהקה, שסיפק כמה סולואים שנחקקו בתולדות הרוק בשירים ״Mother״, ״Another Brick in the Wall Part 2״, ״Comfortably Numb״ ועוד.
עם צאת האלבום, הלהקה ארכה סיבוב הופעות שכלל שימוש בפירוטכניקה מתקדמת ובניית חומה והפלתה במהלך כל מופע. בנוסף, המופע כלל כמות גדולה של תלבושות ואף בובות ענק של דמויות מהאלבום מרחפות מעל הקהל. הפקת המופעים הייתה כה יקרה עד שבסוף העמידה את הלהקה בהפסדים. בעקבות האלבום, יצא בשנת 1982 סרט “החומה”, על פי תסריט של רוג’ר ווטרס, בבימויו של אלן פארקר ובכיכובו של בוב גלדוף. האלבום והסרט שהגיע בעקבותיו, השפיעו על דורות של מאזינים וצופים והפכו את “החומה” לאבן דרך תרבותי במאה ה-20.
