זמן רב לקח עד שתנועות תרבותיות התגבשו בישראל והפכו להיות מקובלות בקרב הקהל הרחב בניגוד לחו”ל. אחת הלהקות החשובות שהביאו את אותה תרבות שהייתה בשיאה בחו”ל ורק בחיתוליה בארץ, היא “הקליק”. שנתיים אחרי שרמי פורטיס זעזע את המדינה עם “פלונטר” והביא את הפאנק רוק לארץ, “הקליק” שהורכבה מהסולן דני דותן, אלי אברמוב בגיטרה, עובד אפרת בבס והמתופף ז’אן ז’אק גולדברג, הציגה את השלב הבא של הפאנק רוק עם שירים רזים, פשוטים, ניסיוניים שזעקו את זעקת השוליים. טיפוסי השוליים, שלא התערו בזרם המרכזי ולא מצאו את מקומם בתרבות המיינסטרים, התיישבו עם תרבות אלטרנטיבית שהביאו “הקליק”, מענה עברי למה להלך הרוח באנגליה עם הרכבים כמוPublic Image Ltd , Wire ו-Gang of Four.
תחילתה של הלהקה בשני תלמידי תיכון ירושלמיים, דותן ואברמוב שחלקו עניין משותף במוזיקה שהייתה רחוקה מהזרם המרכזי והקימו יחד הרכב בשם “פולחן דיוניסוס”. להקה שנחשבה פרועה לזמנה בישראל שניגנה גרסאות כיסוי לשירים לועזיים וגם חומר לועזי שכתבו השניים. הלהקה מעולם לא התגבשה לכדי חומר מוקלט והתפרקה אחרי זמן קצר. באותה תקופה, דותן ואברמוב שסולקו מהלימודים, הבינו כי אין להם מקום בארץ, והחליטו לנסוע ללונדון שם צרכו סמים, כתבו שירים והלכו להופעות מקומיות כשהם נחשפים לתרבות אלטרנטיבית שנוצרה בזמן אמת. דותן חזר ארצה אחרי שנה וחצי והתגייס לצה”ל, בעוד אברמוב נשאר באנגליה לעוד חמש שנים. במהלך התקופה הזו, הם מעולם לא ניתקו קשר והמשיכו להתכתב במכתבים.
חזרתו של אברמוב ב-1977 החזירה את הפעילות המשותפת של השניים ששמו להם מטרה להשתלב בסצנת המוזיקה המקומית. ב-1980, החליטו לגבש את חזונם כשהם מקימים להקה וקוראים לה “הקליק” כמחשבה על יצירת סאונד אגרסיבי המשול ל“קליק“ שנשמע לאחר לחיצת הדק של אקדח. ראשון להצטרף לצמד היה ז’אן ז’אק גולדברג. בלגי שחזר מגרמניה שם ריצה עונש מאסר. כשהוא עדיין ללא מערכת תופים, הוא התחיל לנגן את השירים של השניים כשהוא מתופף על קייס הגיטרה של אברמוב. סגנונו הפשוט והחד התאים לגישה המינימליסטית אליה כיוונו השניים. הבא בתור היה הבסיסט עובד אפרת. חייל משוחרר שסיים שירות בשייטת 13. לתקופה קצרה, ניגן בהרכב גם עוזי בינדר, שאחרי הקלטה אחת, פוטר מהלהקה בשל היותו בעל יכולת טכנית וירטואוזית גבוהה, דבר שלא התיישב עם החזון של “הקליק”.
אחרי הופעה ראשונה בקולנוע פריז, גילה את ההרכב המפיק אשר ביטנסקי ולקח אותו תחת חסותו. בראשו של דותן החל להתגבש חזון על אלבום קונספט שיעסוק בחייו של אדם מלידתו ועד מותו כשמחשבות קודרות אקזיסטנציאליסטיות מרחפות מעל האלבום עם רעיון סתמיות החיים. כשדותן מכתיב לאברמוב את השירים בטלפון, הגיטריסט מזמזם לו את הלחן. החומר התגבש לאלבומה הראשון של הלהקה, “אמא אני לא רוצה להיגמל”, שיצא ב-1981. הלהקה הפכה לשם דבר בקרב הסצנה האלטרנטיבית בארץ, כשהיא מעוררת תדהמה וזעזוע בזרם המרכזי.
השירים הרזים והקצביים בעלי המסרים המורבידיים כמו “גולם” ו”אינקובטור” הפכו ללהיטי אלטרנטיב ישראלי שהחל לצבור תאוצה. גם הופעתה הוויזואלית שכללה איפור שחור כבד והופעתו של אפרת עם שפם וכובע מגבעת, על מנת שחבריו מהצבא לא יזההו אותו, תרמו לדימוי שהלהקה שידרה.
אלבומה הבא “עולם צפוף” שיצא ב-1983, היה להצלחה מסחרית מפתיעה, לאור התערות הניו ווייב במיינסטרים הישראלי. שירים בעלי מסרים שונים וקשים לעיכול כמו שכול ב”אל תדליקו לי נר”, שהפך להמנון בקרב חיילים שנלחמו במלחמת לבנון הראשונה, ויחסים חד מיניים בשירים כמו “היי ילדון”, פתחו צוהר לנושאים שנחשבו טאבו בחברה הישראלית. שירים בולטים נוספים היו “אני לבד – אני אבוד”, והשיר הפותח של האלבום שהפך ללהיטה הגדול ביותר “כל האמת”. ההצלחה הגדולה אליה לא התרגלו נציגי השוליים, הובילה לפירוק הלהקה שנה מאוחר יותר.
חברי הלהקה פנו לקריירות שונות בתחומים שונים, כשאפרת ואברמוב הפכו למפיקים מבוקשים, גולדברג המשיך אל “הפליטים” של אהוד בנאי, ודותן הפך ליוצר דוקומנטרי מוערך. לאורך השנים, התאחדה הלהקה למספר הופעות, עד למותו של גולדברג. ב-2015, חזרו שלושת החברים הנותרים להקליט אלבום שלישי ואחרון בשם “אני לא בפסקול” שלא זכה להצלחה גדולה אבל החזיר את הקליק לפסקול הישראלי עם יצירה חדשה אנטי נוסטלגית שמתכתבת עם הצליל האלטרנטיבי של המאה ה-21. מותו של אברמוב מאוחר יותר באותה שנה, סיים את פרקה של “הקליק” בהיסטוריה של הרוק והמוזיקה הישראלית, כשהיא נשארת כחלוצה מוזיקלית ותרבותית של סאונד וגישה שונים, רחוקים שנות אור מהלך הרוח הארצישראלי. עם עיסוק בנושאים לא פופולריים ויצירת מוזיקה שהתכתבה עם המהפכה שהתרחשה באנגליה, “הקליק” נותרים ככוהני האלטרנטיב הישראלי, שפתחו את השער אל אלפי להקות פאנק, פוסט פאנק ורוק אלטרנטיבי, שרצו גם הן לעשות דברים אחרת, שלא על פי הספר.
