שינויים בהרגלי הצריחה הוא אלבומם השני של להקת “החברים של נטאשה” . האלבום הזניק את פופולריות הלהקה והתעלה על הצלחתו הצנועה של אלבום הבכורה של ההרכב. האלבום מהווה דוגמה מובהקת לפריחתו של הרוק הישראלי בתחילת שנות ה-90 והפך את “החברים של נטאשה” לאחת מן הלהקות המזוהות ביותר עם גל הרוק הצעיר של התקופה.
ביצירת האלבום השתתפו חברי ההרכב המקוריים – מיכה שטרית וארקדי דוכין אשר גם כתבו, הלחינו וביצעו את כלל השירים, מיקי הררי ושלמה אמקיס (קוזו) בגיטרה וגיטרת בס בהתאמה, וז’אן פול זימבריס שהצטרף כמתופף הקבוע של הלהקה. מאחר וסקיצות שהושמעו לחברת התקליטים “הד ארצי”, לא הרשימו את אנשי החברה, הלהקה החליטה להפיק את האלבום בעזרת מפיק פרטי, דניאל תמיר. בהמשך הצטרף להפקה יוסי אלפנט בכדי להעשיר ולמקצע את השירים. אלפנט העשיר את סאונד הגיטרות באלבום, השתתף בכתיבת השיר “סדר עולמי חדש” וכן בקולות רקע במספר שירים. כחודש וחצי לפני שחרור האלבום, נפטר יוסי אלפנט מהתקף לב במהלכה של הופעה. הלהקה הוסיפה לאלבום לזכרו, את הרצועה הקצרה והמרגשת “כמעט אופטימי”.
האלבום נפתח עם “בדקה אחת שפויה” הפסיכדלי והמהפנט של שטרית. השיר השני “אל תתפשטי לי” כמו רבים משירי האלבום, עוסק באהבה ובמערכות יחסים. השיר מציג את סגנון הגיטרות וההפקה החדשנית של אלפנט יחד עם צלילי הפסנתר והקלידים המזוהים עם ארקדי דוכין. דוגמאות נוספות לסגנון החדש שהכניס אלפנט ללהקה נמצאות בשירים “עשי לי את המוות” ו “סדר עולמי חדש”. האלבום עובר בחדות לסגנון קאנטרי-פולק עם “אני אוהב אותך” של שטרית אשר תרם גם את הלהיט “על קו הזינוק” . “עוד נגיעה” , בדומה ל “שני סיפורי אהבה קטנים” ו “אם כבר לבד” שסוגר את האלבום, מהווים דוגמה ליכולת כתיבת בלדות רוק מופתיות של הנטאשות, יכולת זו השתדרגה באלבום הנוכחי הודות להוספתם של עיבודים ותפקידי נגינה לכלי קשת תחת הפקתו המדויקת של דניאל תמיר.
עטיפת האלבום היא ציור של “קוזו” אשר נהג כתחביב לצייר על קופסאות הסיגריות שלו והיא מכילה ציורים ילדותיים אופטימיים. ציורים אלו משתרבבים גם בין מילות השירים ותמונות חברי הלהקה כשהעטיפה נפתחת. כיום מעמדו של האלבום מתעלה אפילו על הצלחתו בזמן אמת ושיריו נותרו מהמזוהים ביותר עם הלהקה ועם הרוק הישראלי בפרט.
