גלגולה הראשון של איפה הילד החל בקיבוץ גבעת ברנר בשנת 1986, כאשר שני חברי הקיבוץ חמי רודנר ואסף שריג ניגנו קאברים יחד עם הגיטריסט יובל צמח והמתופף עומר דגני. מסופר שדגני, שהיה הצעיר בין חברי הלהקה, נהג לאחר לחזרות. השאלה שחזרה על עצמה מדי חזרה היתה: “איפה הילד?” בהתייחס למתופף הסורר – העניקה ללהקה את שמה.
לאחר שנה של נגינה משותפת החברים התפצלו כל אחד לדרכו, והחבורה הפסיקה את פעילותה. גרסתה של איפה הילד כפי שהתפרסמה הוקמה למעשה מאוחר יותר, בשנת 1989, כאשר רודנר ושריג התאחדו מחדש בת”א, וצירפו את הגיטריסט אופיר בר עמי, והמתופף אסף מרוז, שתופף לפני כן בלהקות “קילר הלוהטת” ו”אבטיפוס”.
ב-1990 הוציאו את השיר הראשון שלהם – “אחד אלוהים”, לאחריו הופיעו במשך כשנתיים, עד שהוחתמו בחברת התקליטים “הד ארצי”, והוציאו את אלבום הבכורה המצליח שלהם “זמן סוכר” בשנת 93′.
כותרת השיר הראשון באלבום “אמריקה קרובה”, ראויה גם ככותרת פתיחה לתקופה הזו של תחילת שנות ה-90 בישראל, ש”איפה הילד” נחשבת לאחת מהחלוצות שלה:
לאורך ההיסטוריה של המוזיקה וטרום עידן האינטרנט והגלובליזציה, ישראל לרוב אימצה מגמות מוזיקליות מהעולם באיחור של כמה שנים טובות אחרי מקבילותיה בחו”ל. דווקא הפריצה של הרוק האלטרנטיבי בתחילת הניינטיז, עם גל להקות הגראנג’ שחרכו את סיאטל וסחפו את אמריקה, התרחשה במקביל גם בישראל. באותן השנים שטף את הארץ גל חסר תקדים של להקות רוק שהוקמו בסוף שנות ה-80′ ותחילת ה-90′, והביאו איתן את הדיסטורשן והחספוס ששלט גם מעבר לים, גם אם בגרסה מתונה יותר.
איפה הילד, כמו להקות ישראליות נוספות, התחילו את דרכם בנגינת קאברים של להקות ניו וייב ופאנק בריטיות ששלטו בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80′. אלו אותן להקות שהשפיעו על חלק מלהקות הגראנג’ והאלטרנטיב שצמחו בארה”ב. הרוק האלטרנטיבי הישראלי של תחילת שנות ה-90′, ש”איפה הילד” הייתה אחת ממייסדיו, התפתח במקביל ולאו דווקא בהכרח בהשפעת הרוק האלטרנטיבי של הניינטיז בארה”ב.
אלבום הבכורה, “זמן סוכר”, שיצא בשנת 1993, נכתב והולחן ברובו ע”י חמי רודנר, הוציא מספר רב של להיטים כמו “מה שעובר עליי”, “העצב שלה” ו”נפלת חזק”. באלבומם הבא, “שדים”, שיצא ב-94′, מלאכת יצירת השירים התחלקה בצורה מאוזנת יותר בין חברי הלהקה, בדגש על אסף שריג שהלחין רבים מהשירים, וביניהם שני להיטים מהאלבום המצליח: “לבן בחלום שחור” ו”מישהו שומע אותי”. להיט נוסף באלבום היה שירו של אופיר בר עמי “אהובה הקטנה”.
אלבומם השלישי שיצא ב-95′, “מסעותיי עם עצמי”, נכשל ביחס לקודמיו והוביל לעצירת פעילות הלהקה. אופיר בר עמי עזב את הלהקה לטובת הרכב שהקים בשם “משחררי הסעיף”, אסף שריג התנסה בהפקה כשהוא מפיק את אלבום הבכורה של אלג’יר “נאמנות ותשוקה”, ואילו רודנר פנה לקריירת סולו, אך בסופו של דבר חזר להקליט עם חברי הלהקה, למעט אופיר בר עמי, את השירים שכתב במסגרת עבודתו האישית באלבום שנקרא בפשטות “איפה הילד” ויצא בשנת 96. האלבום כלל בין היתר את הדואט הידוע עם איגי וקסמן, אשתו דאז של רודנר – “רק בשביל לקבל חיבוק”.
גם האלבום הרביעי לא הצליח מסחרית, כמו גם ההופעות שהלכו והתמעטו, וכך הגיעה לסיום דרכה הרשמית של הלהקה ב-98. חמי רודנר, שבאותו זמן גם נפרד מאיגי וקסמן, הוציא בשנת 2000 את אלבום הסולו “גאולה”, ששיריו אפיינו את התקופה המאתגרת שחווה, כמו “בואי ניפרד” ו”גאולה”.
רודנר המשיך בקריירת סולו, עד לאיחוד איפה הילד ביוזמתו בשנת 2009. הלהקה הוציאה מאז שני אלבומים נוספים: “בני המאה ה-20′” ב-2012, והאלבום “מתוק בחשיכה” ב-2017. האלבום קיבל ביקורות חיוביות, אך מבחינת הצלחה מסחרית וחותם מוזיקלי המתיקות בחשיכה לא שחזרה את המתיקות של זמן סוכר.
הלהקה ממשיכה להופיע וליצור עד היום, והוציאה ב-2024 את הסינגל “שלום עם עצמי”. השיר נכתב ב-2001 במסגרת הופעת איחוד חד פעמית של איפה הילד בתקופה שבה פעלו בנפרד. השיר נושא איתו משמעות רבה: כותרת השיר שמתחברת לכותרת האלבום שסימן את תחילת הסוף של הלהקה – “מסעותיי עם עצמי”, מרמזת על שלווה והתבגרות של חברי הלהקה, שגם חילקו לראשונה את תפקיד השירה בין רודנר ושריג באופן שווה. מילותיו של השיר מתחברות לתקופה הנוכחית, ומביע תקווה לימי שלווה לא רק בין חברי הלהקה, אלא בין כולנו.
