מחכים למשיח הוא אלבומו החמישי של שלום חנוך שיצא בפברואר 1985. האלבום זכה להצלחה אדירה עם יציאתו והחזיר את חנוך למרכז הבמה, אחרי מספר אלבומים שלא זכו להצלחה והקריירה שלו דשדשה. האלבום הפך מצליח בין היתר בזכות התוכן שמשלב בין טקסטים שעסקו במשברים וקשיים שפקדו את מדינת ישראל באותה תקופה עם מוזיקה קליטה וקצבית בהפקה שתאמה את הסאונד ששלט בשנות השמונים.
שותפו של חנוך להפקה, הקלידן משה לוי, שכנע את חנוך ללכת על קו מסחרי כשבין כלי המוזיקה המנוגנים באלבום נכללים סינתיסייזרים ומכונות תופים שהיו דומיננטיים בעשור. האלבום נכתב בעת המשבר הפוליטי והחברתי ששרר אחרי מלחמת לבנון הראשונה ומשבר מניות הבנקים שהתרחשו באמצע שנות השמונים, משברים שהכניסו את החברה הישראלית לתקופה קשה מנשוא כשרבים מאבדים את רכושם וחלקם מתאבדים כתוצאה מתסכול וחוסר תקווה בעקבות המצב המתמשך.
חנוך שלא הצליח מסחרית עם אלבומיו הקודמים “חתונה לבנה” ו”על פני האדמה”, קיבל תקציב מצומצם להפקת אלבומו החדש כתוצאה מחוסר אמון של חברת התקליטים שהאלבום הנוכחי יצליח היכן שקודמיו נכשלו. כדי לצמצם את ההוצאות נאלץ חנוך חנוך להקליט את האלבום באולפן סינטרון, שעוד לא הסתיימה בנייתו. האלבום קיבל מעמד של אלבום זהב (15,000 עותקים) חצי שנה אחרי יציאתו ומיצב את חנוך באופן סופי כאחד מיוצרי הרוק המרכזיים בישראל.
באלבום מופיעים מספר שירים שהפכו פופולריים ואהובים ברפרטואר של חנוך ובמוזיקה הישראלית בכלל. מהשיר הכאוב “בלי לומר מילה” לבלדות רגועות ושקטות כמו “קרן שמש מאוחרת” ו-“Deja Vu”, מעין פרודיה על המוזיקה הלטינית ששלטה במוזיקה הישראלית בתקופה ובהתחלה, חנוך לא רצה לכלול אותו באלבום. שיר הנושא היה ונשאר המוכר ביותר שחלק ממילותיו הפכו למטבעות השגורים בפיהם של ישראלים רבים. עם קצב מהיר יותר ממה שתוכנן ובהשפעת הלך הרוח באנגליה עם מוזיקת הניו ווייב, חנוך ולוי יצרו שיר קצבי ואפוקליפטי שתיאר את החור השחור אליו נכנסה החברה הישראלית שהפך לאחד מהמנוני המחאה הגדולים בארץ.
האלבום היה ונשאר אחד מהמצליחים והאהובים של חנוך והוא קפסולת זמן מרתקת לתקופה והלך רוח כאובים וקודרים ששררו במדינת ישראל וחדרו גם לתרבותה.
