The Number of the Beast הוא אלבומה השלישי של להקת איירון מיידן שיצא לאור במרץ 1982. האלבום הנסיק את הקריירה של הלהקה שהוצבה בחזית הז’אנר בעקבות הצלחת האלבום, בעיקר הודות לצירופו של ברוס דיקינסון כסולן הלהק. דיקינסון, סולן להקת סאמסון לשעבר, העריץ את איירון מיידן והביא עמו גישה אחרת למוזיקה של הלהקה. גוון הקול האופראי שלו אפשר לבסיסט ומלחין הלהקה סטיב האריס, ליצור מוזיקה דרמטית וגרנדיוזית יותר בהתאם לחזון שלו שלא התממש עם סולנה הקודם פול די’אנו שהיה בעל מנעד קול מוגבל יותר.
האלבום הוקלט בתחילת 1982, וכלל שמונה שירים בסה”כ להם היו שותפים גם חברים נוספים בלהקה בנוסף להאריס שגם באלבום הזה המשיך להיות היוצר הדומיננטי. המתופף קלייב בר, שהיה זה אלבומו האחרון עם הלהקה, תרם את אחד הלחנים והגיטריסט אדריאן סמית’, שהצטרף ללהקה שנה לפני כן, השתתף בכתיבת שלושה משירי האלבום.. העבודה על האלבום התמלאה בסיפורים מסתוריים שתרמו לתדמית “השטנית” של הלהקה עם אורות באולפן שדלקו וכבו באופן אקראי, ציוד שנהרס באופן מסתורי ומפיק האלבום מרטין בירץ’ שעשה תאונה עם אוטובוס שהנוסעות בו היו נזירות ונאלץ לשלם על תיקונו 666 לירות סטרלינג בדיוק.
האלבום כולל כמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה שהפכו לאבני דרך בז’אנר המטאל. ידועים הם שיר הנושא שנכתב כתוצאה מסיוט שחלם האריס וכלל את הצרחה האייקונית של דיקינסון. Run to the Hills שעסק בכיבוש האדם הלבן את אמריקה כשהוא הורג את הילידים תוך מאבקם לחופש. The Prisoner שנכתב בהשראת סדרת המתח בעלת אותו השם ו-Hallowed Be Thy Name שנכתב דרך נקודת המבט של אסיר הממתין להוצאתו להורג. כל אלו הפכו אייקונים בקטלוג של מיידן כשהפכו להיות חלק מסט ליסט ההופעות של הלהקה. האלבום זכה להצלחה מסחררת עם יציאתו, כשהגיע לראש מצעד האלבומים באנגליה ובארה”ב. ההצלחה גררה תגובות נזעמות מצד ממסדים דתיים שהאשימו את הלהקה בסגידה לשטן ובהחדרת מסרים כופרים לקהלם. טענה שהוכחשה ע”י הלהקה ובפועל קדמה את עליית הפופולאריות שלה. האלבום שהנסיק את הקריירה של איירון מיידן היה ונשאר החשוב באלבומיה והיווה את השער לתקופה יצירתית ופורה במיוחד, בה הוציאה הלהקה כמה מאלבומיה הטובים ביותר.
