Low הוא אלבומו פורץ הדרך של דיוויד בואי שיצא ב-1977 והציג שלב נוסף ומתקדם בשינוי הצבע של זיקית הרוק, כשהוא מגיע לתקופה הכי ניסיונית ואוונגרדית שלו עד אז. האלבום שייך לשלישיית אלבומים שיצאו ברצף במהלך השנים 1977-1979 הנקראים “טרילוגיית ברלין” המתאפיינים בסאונד אלקטרוני ניסיוני, בעיקר בהשפעת סצנת המוזיקה האוונגרדית של מערב גרמניה וברלין.
ב-1976, אחרי אלבומו המכונן Station to Station, בואי שלבש את דמותו של הדוכס החיוור הלבן, היה שבר כלי. עם עור לבן כמו סדין, התמכרות לחלב, פלפלים וקוקאין והתעמקות בקבלה ובפאשיזם, ראה היוצר האנגלי איך החלום האמריקאי מחסל אותו לאט לאט. לוס אנג’לס הייתה לגיהינום. ובואי היה צריך גאולה. יחד עם חברו הטוב איגי פופ שסבל גם הוא מהתמכרות קטלנית, החליטו השניים לשנות את חייהם ולהגיע לגרמניה.
ברלין של אותה תקופה הייתה עיר שבורה נושאת טראומות. עברה האפל ממלחמת העולם השנייה רודף אותה כמו גם החומה שחצצה את הבירה הקדומה והמחישה את המצב הפוליטי הכאוב הנוכחי. בואי כמו ברלין, היה חצוי, שבור וברלין הייתה לו עיר מקלט. הוא ופופ התגוררו בשכונה שאכלסה בעיקר פליטים טורקיים ויחד חרשו את סצנת האמנות של ברלין. הציורים האקספרסיוניסטיים ומוזיקת הקראוטרוק והמוזיקה האלקטרונית שהייתה לתגובתה של גרמניה לרוק האנגלי והאמריקאי עם להקות כמו CAN, NEU! וקראפטוורק, כל אלה היו לדנ”א של בואי ליצירת המוזיקה החדשה שלו.
יחד עם מפיקו וחברו הטוב לאורך כמעט כל הקריירה שלו, טוני ויסקונטי וחלוץ האמביינט בריאן אינו, שנטש את הגלאם והארט רוק בשביל ליצור שפה מוזיקלית חדשה, ניגשו השלושה להקליט בצרפת וכמובן בברלין את Low, אלבום שסימן קריירה חדשה בעיר חדשה. הסינתיסייזרים, הטקסטים שהורכבו ממשפטים קצרים, וההפקה שיצרה אווירה ייחודית, כל אלה הובילו לאחד האלבומים המכוננים של בואי שישפיעו על אמנים במגוון סגנונות ותרבויות. מלהקות פוסט פאנק, אמני אלקטרוניקה, יוצרי אינדסטריאל ולהקות פוסט רוק.
בואי חילק את האלבום לשני חלקים. הצד הראשון כלל שירי פופ קליטים ופשוטים במקביל להפקה אלקטרונית ניסיונית וחדשנית. הצד שני כלל קטעי אמביינט ארוכים אווירתיים, לא מסחריים בעליל, שבואי נלחם מול חברת התקליטים על מנת להוציא אותם, אחרי שניקולס רוג סירב להשתמש בהם לסרטו “האיש שנפל מכוכב אחר” שבואי שיחק בו בתפקיד הראשי. בין השירים הידועים באלבום ניתן למצוא את Sound and Vision הפ’אנקי ו- Be my Wife וכן הקטעים האינסטרומנטליים שכוללים סינתיסייזרים דומיננטיים Speed of Life ו-A New Career in a New Town שבישרו את תהליך המירוק המוזיקלי והאישי שבואי עבר.
בין קטעי האמביינט בולטים Warszawa שהולחן יחד עם אינו וכולל את בואי שר בג’יבריש, Weeping Wall שמושפע עמוקות ממלחינים כמו סטיב רייך וSubterreneans- המלנכולי שמשקף את מצבה המנותץ של ברלין והדרים בה, יחד עם סולו של בואי בסקסופון.
האלבום עם יציאתו, חילק את קהל המעריצים והמבקרים שהתפלגו בין מברכי השינוי לבין אלה שלא הבינו את פשר הכיוון החדש בלי גיטרות דומיננטיות. עם השנים, האלבום צבר מוניטין כאחד האלבומים החשובים במוזיקה הפופולרית. ההפקה והסאונד שאימצו אליהם את המוזיקה האלקטרונית, כבר הפכו לאבן בוחן באלבומים שיצאו בשנים לאחר מכן. האלבום אף קיבל עיבוד חדשני ורחוק מהמקור של המלחין המינימליסטי פיליפ גלאס שבואי אהב מאוד כשהוא הפך את Low ושני האלבומים האחרים בטרילוגיה לסימפוניה מתוזמרת וכתובה.
