בציר טוב הוא אלבומם המשותף של המלחינים והמבצעים אילן וירצברג ושמעון גלבץ שהלחינו את שיריהם לטקסטים של המשוררת הנודעת יונה וולך. וולך, שכיום זוכה להכרה והערכה רבה, והפכה לחלק חשוב בקאנון השירה הישראלית, היתה רחוקה מהקונצנזוס בתקופת חייה וגרמה לחילוקי דעות בשל שיריה הסוריאליסטיים והפרובוקטיביים. על אף שלא מדובר באלבום ראשון שהביא טקסטים מולחנים של משוררים, הוא היה שלב נוסף וחשוב במערכת היחסים בין שירי משוררים למוזיקת רוק.
זרעי האלבום מתחילים עם שמעון גלבץ שהחל להלחין כמה משיריה של וולך והשמיע לחבר ילדותו אילן וירצברג. וירצברג אהב את השירים והשניים החליטו ליצור קשר עם המשוררת. וולך הביעה עניין והשלישייה עבדה יחדיו בביתה שבקריית אונו, כשגלבץ באותה תקופה ניהל עמה רומן. השלישייה עבדה על השירים במשך תקופה ארוכה, במהלכה גורמים בתעשיית המוזיקה חששו לתמוך בתוצר הסופי שהיה בלתי מסחרי בעליל. בשלב כלשהו, המפיק הנודע אשר ביטנסקי, נכנס לתמונה והפרויקט החל לתפוס תאוצה. לאחר שלוש שנים של עבודה וניסיונות חוזרים ונשנים להוציא את האלבום, הוא יצא לבסוף בחברת התקליטים CBS בשנת 1982.
האלבום כולל בתוכו כמה מהטקסטים האייקונים של וולך ללחני השניים בסגנון רוק פסיכדלי, פולק רוק ובלוז רוק כיאה להלך הרוח של שנות השבעים. חלק מהשירים הפכו להיות קבועים בפסקול הישראלי כמו “כשבאתי לקחת אותה מהעננים” הפולקי, “לא יכולתי לעשות עם זה כלום” ההמנוני, ו”שיר קדמשנתי (סקס אחר)” שהיה ישיר בתכניו בקריאתו לעסוק באופן מיניות באופן חופשי מבלי לראות אותה כטאבו. עם יציאתו לא התקבל האלבום על ידי הקהל בהמוניו. ההופעות שעשו השלישייה גם היא לוותה בהרמות גבה, שלא לומר סלידה, בשל התוכן הקשה והפרובוקטיבי של וולך.
