מי רצח את אגנתה פלאסקוג הוא אלבום הבכורה של להקת “נושאי המגבעת” שיצא ביוני 1991. על אף העובדה שההרכב הוציא לפני כן אלבום על קלטת, האלבום הזה היה הראשון שיצא תחת חברת תקליטים גדולה ובתקליט, כך שרשמית זהו אלבומה הראשון. האלבום היה יריית פתיחה של סאונד אלטרנטיבי ואחר במוזיקה הישראלית, רחוק שנות אור מן הזרם המרכזי. רחוק מהממסד, הלהקות הללו החזירו את אנרגיית הנעורים לרוק הישראלי.
אך “נושאי המגבעת” היא לא באמת להקה שאפשר לומר עליה שהיא בעלת רוח נעורים קלאסית. הלהקה שהוקמה בתיכון לאמנויות בירושלים, יצרה שירים אקסצנטריים, אינטלקטואליים שזעקו את שחסר עם השפעות מוזיקה ניסיונית ומילים אסוציאטיביות. הקלטת המחתרתית הייתה לשם דבר בסצנה, שהגיעה אפילו לשלמה ארצי, מראשי המוזיקה הממסדית, דרך בן זוגה של בתו. ארצי העביר אותה אל אנשי “הד ארצי” שהחתימו את הלהקה.
“נושאי המגבעת” הייתה להקה ניסיונית וקשה לעיכול ולשם ריכוך והנגשה, הביאה חברת התקליטים את שלומי ברכה, על מנת שירסן את הסאונד האגרסיבי. ברכה, גיטריסט “משינה” המצליחה, אך בעל נטייה למוזיקה אלטרנטיבית, ניסה להקליט את הלהקה בשיטה שדמתה לזו של סטיב אלביני כשהקליט את הפיקסיז ונירוונה. הסולן וכותב המילים אוהד פישוף, ניסה בכל זאת להישאר בטריטוריית האוונגרד כשהוא שואף להשיג צליל דומה ללהקות ניסיוניות כמו CAN, Psychic TV ו-The Fall.
התוצאה הייתה אלבום רוק מופק, רחוק שנות אור מהסאונד חסר הרסן של הקלטת, אבל נוקב, אגרסיבי ופועל בטריטוריה אינטלקטואלית, שהראתה שלירושלים יש תשובה לסצנה התל אביבית. לכאורה להקת רוק עם כלים בסיסיים, אך עם שירים שעל אף היותם קליטים, נוגנו בצורה רחוקה ממסורת הרוק, שינויי מקצבים, שירה אדישה לצד זעקות ומילים העוסקות בהווי הפוסט מודרני חסר התכלית עם התייחסויות רבות לתרבות פופולרית.
כמה מהשירים הפכו להיות פופולריים ביותר כמו “הבא בתור הוא סוס” שהיה ללהיטה הגדול ו”אני טקסט פוליטי?” הסאטירי. שירים חתרניים שהופיעו בקלטת והיו קודרים וקשים קיבלו גירסה מחודשת כמו “לייב אין בית שמש” שנשמע קרוב יותר לרוקסן מאשר ללונדון. האלבום זכה להצלחה ולביקורות נלהבות, שהובילה את הלהקה לסיבוב הופעות. כל אלה גרמו לפירוק הלהקה שהתקשתה להתמודד עם ההצלחה, זמן קצר אחרי יציאת האלבום.
רוב חבריה המשיכו הלאה ליצור מוזיקה אלטרנטיבית, בין אם נושקת יותר למיינסטרים או מחתרתית לחלוטין. הקלטת והאלבום נשארו כאבן בוחן ללהקות אלטרנטיביות שרצו לצאת נגד הממסד וליצור מוזיקה אחרת שלא מצייתת לקונצנזוס.
