עשרים וארבע שעות הוא אלבום הבכורה של להקת בנזין שיצא באוגוסט 1982, והיה להצלחה עצומה עם יציאתו. תוך מספר שבועות הוא הגיע למעמד של אלבום זהב (מעל 15,000 עותקים) ובסה”כ מכר למעלה מחמישים אלף עותקים. האלבום מיצב את בנזין כאחת מלהקות הרוק הפופולאריות בישראל במחצית הראשונה של שנות ה-80 ועל אף שהלהקה הוציאה רק עוד אלבום אחד נוסף (“משמרת לילה”) והתפרקה שלוש שנים אחרי שקמה, עד היום היא נחשבת לאחת הלהקות הגדולות והאהובות ברוק הישראלי.
חברי להקת בנזין: יהודה פוליקר סולן וגיטרה חשמלית, יחיאל “קיטש” אמסלם שירה וגיטרה, בנימין “בנג’ו” קמחי בבס ואלי חדד בשירה ותופים, החלו את הקריירה המוזיקלית שלהם בנפרד בשלהי שנות ה-60 בחיפה והקריות. בשנת 1975 הקים פוליקר יוצא להקת “הנמרים”, יחד עם חברים נוספים הרכב חדש בשם “ברקת” שניגן בעיקר קאברים במועדונים קטנים ואירועים פרטיים. לקראת שלהי שנות ה-70 נטשו יתר חברי הלהקה ופוליקר גיבש את הצוות הסופי שכלל את קמחי (חבר ילדות של פוליקר), אמסלם וחדד. ב-1980 הוזמן פוליקר לנגן בלהקתו של צביקה פיק, אך לאחר מספר חודשים, חידש פעילות עם ברקת כשהוא נחוש להצליח בעצמו. בשלב כלשהו שלח פוליקר קלטת עם מספר קטעים למפיק יעקב גלעד שאהב את מה ששמע, החליט לאמץ את הלהקה והפך למנהל האומנותי שלה. גלעד גם היה זה שהציע להרכב להחליף את השם מ”ברקת” ל”בנזין”.
האלבום, שאת כל לחניו למעט אחד כתב יהודה פוליקר, ואת כל מילות השירים כתב יעקב גלעד, כולל שלל להיטים שהפכו לנכסי צאן ברזל ברוק הישראלי. בין השירים: “חופשי זה לגמרי לבד”, הסינגל הראשון של הלהקה שהפך להיות אחד משירי החופש האולטימטיביים ברפרטואר הישראלי. “יום שישי” ,הסינגל השני שהיה הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, כיכב בראש המצעדים שבועות ארוכים, ונבחר לשיר השנה ברשת גימל. “תני לי סיבה” שמבצע מתופף הלהקה אלי חדד, “גשם” שהלחין ושר קיטש אמסלם, ו”זהו הכל” השיר שסוגר את עשרים וארבע שעות. באלבום השתתפה גם הזמרת יהודית רביץ שתרמה בנגינת גיטרה, טמבורין וקולות.
על עטיפת האלבום נראים ארבעת חבריה עומדים על גשר מוזס בתל אביב בזמן השקיעה.
