נקמת הטרקטור הוא אלבום הבכורה הנושא את שמה של להקת “נקמת הטרקטור” שיצא במאי 1990 וזכה להצלחה מסחרית גדולה, שלאחריה הפכה הלהקה לא רק כאחת ממעצבות הסאונד של הרוק האלטרנטיבי בישראל, אלא גם מבוקשת בהלחנת פסקולים למדיומים שונים כמו מופעי מחול, סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה.
את הלהקה הקים אבי בללי שהיה פעיל מוזיקלית עוד מגיל צעיר, עבר במספר להקות וניגן עם אמנים בעלי שם כמו צביקה פיק ואריאל זילבר. הוא חוזר ארצה אחרי פרידה שעבר בברלין, שם החליט להקים להקה שתנגן רוק אלטרנטיבי עברי. הלהקה קמה סביב חבריו מלהקות שונות בהן ניגן בעבר. אילן גרין הקלידן, אופיר לייבוביץ’ הגיטריסט והמתופף דני מקוב שחזר גם הוא מחו”ל, השלימו את ההרכב שיצר חומר מקורי ועדיין לא היה לו שם.
על הפקת האלבום הופקד ברי סחרוף. במהלך העבודה, הגיע רמי פורטיס פעמים רבות ליבוקר והוא זה שנתן ללהקה את שמה על שם שיר שכתב ולא נכנס ל”סיפורים מהקופסא”. האלבום כולל שירים בעלי אווירה אפלולית, שהושפעה ממספר מקורות כמו הפוסט פאנק והרוק האלטרנטיבי ששלטו במערב במהלך שנות השמונים והתשעים, בנוסף למוזיקה אתנית עם שורשים יהודים ספרדים, שהגדירה את הסאונד המיוחד של הלהקה.
בין השירים הפופולריים שהפכו להיות אהובים בפסקול הישראלי, “משחק של דמעות” הלהיט הגדול ביותר של הלהקה שכתב בללי לאחר אותה פרידה בברלין. גרסה אינסטרומנטלית-אלקטרונית לפיוט היהודי הנודע “אדון הסליחות”, עמוסת הסימפולים, גרסת כיסוי ללהיט משנות השישים Kites של להקת סיימון דופרי אנד דה ביג סאונד (שתהפוך מאוחר יותר ללהקת הפרוג, “ג’נטל ג’ייאנט”) ו”עניין של זמן” הפוסט פאנקי והקצבי כשהוא עטוף במפלי גיטרה. האלבום שהוקלט בתחילת 1990, עוד נוגן לפני יציאתו לאור כשהלהקה חיממה את פורטיסחרוף והתקבלה בהתלהבות ע”י הקהל.
עם יציאתו לאור, האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה כשמכר 50,000 עותקים ולאחריו, קיבלה הלהקה הזמנות להלחנת מופע המחול של אוהד נהרין, “שבע”. המוזיקה הקודרת והדרמטית של הלהקה עשתה רושם על אמנים מתחומים שונים ובללי הפך להיות מלחין מבוקש למופעי מחול, סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. הלהקה המשיכה בפעילותה, עם האלבום הראשון שסימן הבטחה הבטחה והגדיר סאונד חדש ברוק הישראלי.
