The Dark Side of the Moonשל פינק פלויד הוא אלבום מכונן שהפך לנכס צאן ברזל עם יציאתו לאור ב-1973. האלבום, שהופק על ידי אלן פרסונס, בוחן נושאים כמו מחלות נפש (בעקבות סיפורו הטרגי של סולן העבר סיד בארט), זמן, כסף, ובכלל – האקזיסטנציאליזם, מה שהופך אותו, בין היתר, לאחד התקליטים המשמעותיים ביותר בתולדות הרוק. אחד ההיבטים המעניינים באלבום הוא השימוש הרב בטכניקות הקלטה ניסיוניות ובמכשירים חדשניים. הלהקה, יחד עם פרסונס, השתמשו בטכניקות הקלטה מתקדמות ביחס לתקופה, כולל הקלטה משוכללת של ריבוי רצועות, טייפ לופים ואפקטים קוליים.
גם עבודת הגיטרה של דיוויד גילמור, לדוגמה ברצועות כמו Money ו-,Time מופתית וחדשנית ביחס לתקופה. האלבום משלב גם צלילים יוצאי דופן כמו קופות רושמות, שעונים מתקתקים ודפיקות לב, המוסיפים עומק ומרקם ליצירה. המילים, שנכתבו בעיקר על ידי הסולן רוג’ר ווטרס, מעוררות מחשבה אצל המאזינים, יחד עם היכולות של הלהקה ליצור מוזיקה עם תהודה רגשית עמוקה.
בנוסף, גם אם לא היה הראשון, אלבום זה הציג את המושג ‘אלבום קונספט’ לקהל רחב יותר: הזרימה החלקה בין הרצועות, יחד עם המוטיבים החוזרים לאורכו, יוצרים אצל המאזין חווית האזנה מגובשת שאי אפשר לעצור באמצע. גם עטיפת האלבום אייקונית כמעט כמו המוזיקה עצמה: היא עוצבה על ידי סטורם טורגרסון מאולפני Hipgnosis, ומציגה תמונה פשוטה אך עוצמתית: מנסרת זכוכית השוברת קרן אור לבנה לתוך ספקטרום של צבעי הקשת. עטיפה זו מסמלת מספר מרכיבים, ביניהם מופעי האור המסנוורים של הלהקה, שיקוף אחת השאלות המרכזיות באלבום – כיצד התפיסות האנושיות מתעוותות על ידי חוויות החיים, בקשתו של ווטרס לעיצוב פשטני, ועוד.
כמה מהיצירות החשובות באלבום הן The Great Gig In The Sky, הכוללת ביצוע אופראי אגדי ומייצג מעין מסע מופלא סביב אובדן השפיות, Breathe המשקף את החרדות והלחצים של חיי היומיום, וכמובן Brain Damage שמתעמק בנושאים כמו ניכור וטירוף.
